סיור בין דתי בחיפה

פאזל של מקדשים ובתי תפילה

סיור בין דתי בחיפה

"וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי … כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים."

ישעיהו נו' ז'

הר הכרמל והעיר חיפה הן  תמונת מראה להר ציון והעיר ירושלים, שני הרים ושני ערים, לשתיהם מתנקזות דתות שונות, אך מה שלא מתאפשר בירושלים אולי כי היא קדושה מידי, מתאפשר בכרמל הירוק והמשקיף לים הפתוח. חיפה ידועה בסובלנות ובשלוב דתות ותרבויות, נצא לסיור רכוב בין הדתות בחיפה, ונרכיב פאזל של מקדשים ובתי תפילה מדתות וגוונים. 

מידע כללי

משך הסיור: 6 שעות,
(ניתו גם לעשות רק חלק ממנו, נדרש רכב.)
נקודת התחלה:  מנזר האחמדים בשכונת כבאביר
נקודת סיום: ואדי ניסנס
ציוד נדרש: לבוש צנוע חובה! נעלי הליכה נוחות, מים, כיסוי ראש, מסנן קרינה.

תחנות הסיור

  1. איסלאם בדרכי שלום- מסגד האחמדים בכבאביר
  2. ביה"ס לאו בק – כמודל לדו קיום, ובית הכנסת הרפורמי אוהל אברהם
  3. כנסיית סטלה מאריס – הכרמל הצרפתי
  4. מערת אליהו- הנביא המקודש לכל הדתות
  5. מקדש הבהאים- דת חדשה הדוגלת בחיי שלום ואחווה
  6. בית הגפן – מרכז תרבות יהודי ערבי
  7. ואדי ניסנאס – הפסיפס האנושי של חיפה

תחנה 1 – כבאביר – מסגד האחמדים

נתחיל את הסיור בשכונת כבאביר בחיפה  במסגד "האחמדים"  נלמד על זרם יוצא הדופן בעולם המוסלמי, על קהילה מקומית שתרגמה את הקוראן לעשרות שפות ואף ליידיש ומסתכלת דרך הקוראן על החיים בדרך של שיתוף ואחווה. ניתן לפגוש נציג מהקהילה וממקור ראשון לשמוע את סיפורה. המסגד פתוח 24 שעות ביממה, אין צורך לתאם הגעה.

למידע נוסף על הקהילה האחמדית

מסגד האחמדים בכבאביר

תחנה 2 – ביה"ס לאו בק כמודל לדו קיום ובית הכנסת אוהל אברהם

נמשיך לבית הספר הרפורמי לאו בק שבתוכו בית הכנסת אוהל אברהם.  זהו הביה"ס היה הראשון שצירף תלמידים דרוזים ומאז הם חלק בלתי נפרד מבית הספר ובבית הספר לומדים יהודים ולא יהודים יחדיו. בית הספר מחנך ליהדות פלורליסטית ושווינית.

לתיאום ביקור ו/או בית מדרש בנושא שלום ובין דתיות

שבת גאווה בבית הכנסת אוהל אברהם

בית ספר לאו בק נוסד בשנת 1947, ע"י הרב ד"ר הרפורמי מאיר אלק.

ד"ר אלק שאף לחנך את תלמידי בית הספר ל"סובלנות, הבנה וכבוד לכל דעה כנה, המקדמות הומניזם ברוח משנתו של הרב ליאו בק". וכך, לצד ההשכלה הכללית שהנחיל לתלמידיו, טיפח בקרבם את הזיקה ליהדות, כשהיא מלווה בערכים של סובלנות, הבנה וכבוד לעמדתו של הזולת.

כצעד ראשון בבניית תכנית חלוצית לחינוך לקיום משותף של יהודים וערבים, אלק סבר כי תלמידי בית הספר צריכים ללמוד ערבית. "כדי להבין את התרבות הערבית, את המנהגים ואת הדת, עלינו קודם כל ללמוד את שפתם. הגשר הנוצר על ידי שפה, הינו הכרחי בדרך לשלום בינינו". על פי חזונו זה, נלמדה השפה הערבית כשפת חובה.בהוראתו של אלק בשנים 1963-64, צורפו ארבעה תלמידים דרוזים לבית הספר, שהיה ביה"ס הראשון ששילב תלמידים דרוזים בכיתותיו ואימץ אותם באמצעות מתן מלגות,  מאז ילדי העדה הדרוזית הם חלק בלתי נפרד מתלמידי בית הספר.

חלומו של הרב אלק היה לקרוא לבת הספר ע"ש מורו הרב לאו בק ששרד את השואה. בביקורו בחיפה אמר הרב בק עוד: "בטרזינשטט צרבו בזרועי מספר, אבל החשוב ביותר היה לא להפוך למספר. התפקיד המוטל כאן על המחנך הוא לעודד חשיבה עצמאית ולמנוע את ראיית ה"אחר" כסטראוטיפ. תפקידו להעביר לא רק ידע, אלא לקדם חשיבה רוחנית ובכך למנוע שהפרט יהפוך לנקב בכרטיסייה, למספר".


תחנה 3 – כנסיית סטלה מאריס – הכרמל הצרפתי

נמשיך לביקור בכנסיית סטלה מאריס בחיפה, ממנה אפשר גם לראות את אחת התצפיות היפות ביותר בעיר.

סטלה מאריס או בשמו העברי כוכב הים נמצא ממש בראשו של רכס הכרמל. גולת הכותרת במקום היא מנזר הכרמליתים אשר החלו את בנייתו במאה ה- 17 לאחר שגורשו ממקום משכנם הקודם באזור ואדי שיח, נחל היורד מן הכרמל לכיוון הים.

פטרונם הוא אליהו הנביא שפעל בכרמל והנזירים חיו והתבודדו במערות שמעל מערת אליהו המקודשת להם.

מעבר לכביש מתחיל שביל היורד למערת אליהו, המעותר בשלטים עם פסוקים והגדים המחברים בין שלושת הדתות.

כנסיית סטלה מאריס
הנוף מסטלה מאריס

תחנה 4 – מערת אליהו – הנביא המקודש לכל הדתות

נחצה את הכביש ונמצא ירידה נעימה ביער בת כ 20 דקות שתוביל אותנו למבנה ובתוכו נמצאת מערת אליהו המקודשת ליהודים, נוצרים מוסלמים ודרוזים. על פי המסורת- בה ישן אליהו בדרכו לעימות עם נביאי הבעל בקרן הכרמל. (ניתן לשוב לרכב או בטיפוס במעלה השביל או ע"י חציית הכביד הראשי לרכבל שמעלה אותנו במעלה ההר.) מעניין לעקוב אחר דמותו רבת הפנים של אליהו הנביא הקנאי ללא פשרות, הנאבק באחאב ואיזבל, שוחט את נביאי הבעל – כיצד הפך, ברבות השנים לדמות חביבה, טובה ומיטיבה לה מצפה כל ילד בליל הסדר ויתרה מזאת כיצד הפך לקדוש נערץ בקרב הנוצרים, המוסלמים ואף הדרוזים?

פנים מערת אליהו

דמותו של אליהו המקראית  היא דמות רבת פנים גם של נביא קנא, לוחם, יחיד מול רבים, מתבודד, לעגני, אכזר אך גם עושה ניסים.תכונותיו אלו הפכו אותו לדמות נערצה גם בעולם הנוצרי. הנוצרים רואים מידה רבה של דמיון בין דמותו של ישו לדמותו של אליהו בפרט בעובדה שאליהו לא מת אלא עלה בסערה השמימה .

הנוצרים אם כן הקבילו בין ישו לאליהו וככה התרככה דמותו, אצל היהודים, כבר בתלמוד הופכים את אליהו למי שלא רק עולה לשמיים אלא גם יורד ושומר על מפתחות הגשמים והחיים והמוות.

 אצל המוסלמים נחשב אליהו לקדוש נערץ המכונה אל חאד'ר – הירוק ( צבע הנצח) שמעשי ניסים רבים נקשרים לדמותו. גם אצל הדרוזים נחשב אליהו לקדוש מביא ברכה. על קירות המערה נמצאות כתובות גראפיטי המעידות על ביקורים הן של נוצרים והן של יהודים כבר בתקופה הביזנטית. נזירים התגוררו בה ויהודים עלו אליה לרגל. נוסעים רבים מספרים על קדושת המקום שנקשרו בו אגדות רבות על ניסים שהתרחשו כאן – כאותה אגדה שספרה שאם נכנס אדם טמא למערה מיד היו קירותיה מתיזים מים לטהר אותו או סיפורים שטענו שיש במקום סגולות מיוחדות לריפי שגעון, עקרות וצרות נוספות.


תחנה 5 – מקדש הבהאיים- דת חדשה הדוגלת בחיי שלום ואחווה

נמשיך למקדש הבאהיים. (כניסה ראשית ברחוב שדרות הציונות 80.) . חיפה קדושה להם כי שם  נמצא מקום קבורתו  של מבשר הדת הבהאית(הבאב). המקדש מוקף בגנים תלויים מרהיבי עין ועוצרי נשימה המפוסלים בצלע ההר.

 הדת הבהאית היא דת מונותאיסטית שנוצרה בפרס בשנת 1844. סוחר מהעיר שיראז בשם מירזא עלי מוחמד החליט בגיל 25 כי הוא הוא המשיח המובטח לפי המסורת המוסלמית. הוא לקח על עצמו את התואר באב, כלומר שער בפרסית. אבל כעבור שש שנים בלבד הוא הוצא להורג על ידי אנשי השלטון והדת בפרס, שחששו מכוחו העולה.

מקדש הבהאיים

לפי האמונה הבהאית, ישנו אל אחד וכל הדתות מגיעות מאותו המוצא, כאשר משה, בודהה, מוחמד, ישו, קרישנה, זרתוסטרא והבאב הם שליחי האל לאורך הדורות. בין העקרונות של הדת הבהאית אפשר למנות איסור לחימה ונשיאת כלי נשק, איסור על אפליה מכל סוג, מונוגמיה ועוד

בחיפה,  נקברו שרידיו של הבאב. ומסביב למוזוליאום עם כיפת הנחושת בחיפה נבנו הגנים הבהאים שקיבלו מעמד של אתר מורשת עולמי מאונסק"ו בשנת 2008.

הגנים הבהאיים

רוצים להפוך לבהאים? זה לא כזה פשוט. הבהאא אוללה החליט כי באזור שבו התגורר בסוף ימיו – ארץ ישראל – לא תקום קהילת מאמינים, ועל כן ישראלים אינם יכולים להצטרף לדת הבהאית. בשאר העולם יכול כל אחד שנחשף לעקרונות הדת לכתוב מכתב לקהילה המקומית, ולהצהיר על רצון להצטרף לדת. הוא יתבקש לענות על שאלון הבוחן את אישיותו ואם הכל עובר בשלום, הוא יקבל תשובה חיובית.


תחנה שישית : בית הגפן – מודל תרבות

נמשיך למרכז התרבות היהודי הערבי בית הגפן, שם מתקיימות הצגות, סדנאות, ופעילויות שונות העוסקות בסוגיות הקשורות לחיים המשותפים בעיר. ניתן לבקר בקומה השנייה בה מתקיים המרחב השלישי, גלריה ומעבדה למחקר כיצד אנו מרגישים במרחבים משותפים, ובגלריית האומנות מן הצד השני של הרחוב.

לאתר של בית הגפן


תחנה שביעית: ואדי ניסנאס – הפסיפס האנושי של חיפה

שכונת וואדי ניסנאס (נמייה בערבית) הינה שכונת מגורים ותיקה בעלת מרקם חברתי ופיסי מיוחדים.

השכונה נבנתה בעשור השני של המאה ה-20 והינה שכונה בעלת צביון מזרח תיכוני טיפוסי המתאפיין בסמטאות צרות המובילות אל השוק שבעבר היווה את מרכז החיים הכלכלי והחברתי של השכונה, מערך לא סדור של רחובות חצרות ובתי אבן המעוצבים בסגנון ערבי.

אוכלוסיית הוואדי מונה כ-8000 תושבים. מרביתם ערבים- מוסלמים ונוצרים אך יש מספר משפחות יהודיות. בשכונה מספר מוסדות ציבוריים כמו: בתי ספר יסודיים, גני ילדים, מועדון לאוכלוסייה הוותיקה, כנסיית יוחנן הקדוש.

סופרים ואנשי רוח כמו: אמיל חביבי, אמיל תומא וסמי מיכאל פעלו ופועלים בשכונה. בעבר היה כאן בניין המערכת של עיתון אלאיתחאד.

מאז 1994 מתקיים בשכונה פסטיבל החג של החגים, ביוזמת בית הגפן, הנותן ביטוי תרבותי ואמנותי לפסיפס האנושי של חיפה.

לאורך כל השנה ובתקופת פסטיבל החג של החגים, מציע בית הגפן סיור רגלי מודרך בגלריות ובסמטאות השכונה בה מוצגות יצירות אומנות של כ-60 ציירים ופסלים יהודים וערבים מכל רחבי הארץ. העבודות במסלול עוסקות בסובלנות, קידום השיח הערבי-יהודי והרב תרבותי ובמורשת המקומית של השכונה. נושא התערוכה משתנה בכל שנה.


סמי מיכאל על חיפה

"למטה, מתחת למטוס, רבצו בתים צחורים כלהקת אנפות על מדרון הר שכיפתו עטורה חורשות ירוקות ורגליו טבולות במים נוצצים. עיר קסומה כנערה תמימה שנמה לה עירומה בחיקה של מפלצת. מאושר, אמרתי בליבי… מאושר מי שמצא לו משכן בעיר קסומה והזויה זו… פיסת הקרקע הראשונה שאני נוחת עליה היא רעננה וטהורה, צעירה ונקייה מכל היסטוריה תובענית. את חיפה אהבתי אז, וכעבור מחצית המאה אני שומר אמונים לאהבה זו" (מתוך הסיפור: "היום הראשון שלי בישראל היה היום הראשון שלי בחיפה"

דילוג לתוכן