דרך פסיפס של אתרים כה קרובים אבל גם כה שונים נלמד על סובלנות ורב תרבותיות.
מחבר הסיור – ד"ר אילן אזרחי
מידע כללי
משך הסיור: 3-4 שעות – כחצי שעה הליכה בתוך ירושלים, לא נדרש רכב
נקודת התחלה: בצלאל הישן, רח' שמואל הנגיד 12
נקודת סיום: היברו יוניון קול'ג רחוב דוד המלך 13
ציוד נדרש: הביקור באתרים הדתיים דורש לבוש צנוע! נעלי הליכה נוחות, מים, כיסוי ראש, מסנן קרינה.
תחנות הסיור
- בית הספר לאמנות 'בצלאל' – שמואל הנגיד 12
- בית הכנסת 'הראל', רחוב שמואל הנגיד 16
- הכנסייה הבפטיסטית, רחוב נרקיס פינת רחוב טרומפלדור
- מנזר רטיסבון
- בית הכנסת המרכזי "ישורון"
- חצר המוסדות הלאומיים
- היכל שלמה, רחוב המלך ג'ורג'
- אכסניית אגרון – מרכז פיוקסברג
- המרכז למורשת יהדות צפון אפריקה
- היברו יוניון קולג', רחוב דוד המלך 13
הקדמה לסיור
ברוכים הבאים לסיור בהדרכה עצמית במרכז ירושלים בדגש על פלורליזם ורב – גוניות. יש דרכים רבות לגלות את ירושלים: על פי תקופות, במרחבים גיאוגרפיים מסוימים, לפי נושאים, במיקוד על אתרים מיוחדים, בסיפורים על דמויות ועוד. את הסיור הזה בחרנו לקיים במרכז העיר, במרחב הגיאוגרפי של מה שמכונה 'ירושלים המערבית'. המסלול כולל שורה של אתרים וסיפורים המראים כיצד בירושלים קיים פסיפס של מוסדות ואתרים המשקפים את המציאות המורכבת והעשירה של העיר. יצוין שהסיור הזה אינו כולל אתרים מוסלמים מאחר ואלה אינם מצויים במרחב הזה.
מעבר לאתרים הספציפיים הנמצאים בסיור, המסלול ממחיש את יופיה של ירושלים המערבית, העיר שנוצרה החל מסוף המאה ה-19 וזכתה לשדרוג והרחבה בתקופת שלטון המנדט הבריטי. באזור הזה התפתחה מציאות אורבאנית אלגנטית של בתי אבן, גינות מלאות ירק, כבישים רחבים, מוסדות ציבור ומבני מגורים. זהו גם המרכז של ירושלים המערבית בתקופה בה העיר הייתה חצויה בין ישראל וירדן בין השנים 1948 ו-1967.
בחרנו להבליט בסיור עשר נקודות ציון. יכולנו להוסיף עוד, ומדי פעם נפנה את תשומת הלב לאתרים סמוכים. הסיור נע בין המרכז המסחרי של ירושלים המערבית, הידוע כ-"משולש הירושלמי" (הסיור איננו כולל ביקור במשולש), ונוגע בשכונות רחביה, טלביה, מחנה ישראל וממילא.
משך הסיור כשעה והוא קל להליכה.
נצא לדרך…
תחנה 1 – בית הספר לאמנות 'בצלאל' – שמואל הנגיד 12
התחנה הראשונה בסיור נמצאת ברחוב שמואל הנגיד מס' 12 (שמואל הנגיד היה רבי שמואל בר יוסף הלוי הנגיד, משורר עברי בספרד של ימי הביניים). בחרנו להתחיל את הסיור כאן, מאחר והמקום הזה מהווה ציון דרך חשוב ברנסנס התרבותי של המפעל הציוני. כיום נקרא הבניין "בית האמנים", והוא משמש משכן לתערוכות של אמני ירושלים (מוצגות במקום תערוכות מתחלפות של אמנים ירושלמים ומומלץ לבקר במקום. הכניסה ללא תשלום). אנו נתמקד במה שהתרחש כאן לפני שנים רבות. במקום הזה שכן בית הספר לאמנות 'בצלאל'.
ב-1905 הוחלט בקונגרס הציוני על הקמת בית מדרש למלאכות ואומנות. בית הספר נקרא על שם בצלאל בן אורי, בונה המשכן המקראי. פרופ' בוריס שץ מונה למייסד וב-1906 המוסד נפתח בירושלים כאשר מטרתו הייתה "להכשיר את בני ירושלים למלאכת כפיים, גיבוש אומנות יהודית מקורית ותמיכה באומנים יהודים ומציאת ביטוי חזותי לעצמאות הרוחנית הלאומית הנכספת – עצמאות המבקשת לערות סינתזה בין המסורת האמנותית האירופית והמסורית העיצובית היהודית במזרח ובמערב, ולשלבה עם תרבותה המקומית של ארץ ישראל". בתחילה נפתחו במקום מחלקות לאריגת שטיחים ומחלקה לסיתות באבן. הדגש בהתחלה היה יותר על אומנות (Crafts) ופחות על אמנות (Art), וזאת כדי לשמר ולחדש את המלאכות הקשורות בתרבות היהודית.
'בצלאל' החל את פעילותו במקום אחר בירושלים וב-1908 עבר למבנה המרשים ברחוב שמואל הנגיד אשר נבנה ב-1890 כבית יתומים. המבנה שהיה בבעלות ערבית נרכש על ידי הקרן הקיימת יחד עם הבניין הסמוך וכך נוצר קמפוס קטן עבור בית הספר לאמנות החדש. כיום פועלת במתחם רק המחלקה לאדריכלות של 'בצלאל'. שאר מחלקות המוסד החשוב הזה נמצאות בקמפוס חדש שנחנך לאחרונה הנמצא לא רחוק מכאן באזור 'מגרש הרוסים'.
עִמדו בשער של 'בית האמנים' והיכנסו לחצר. התבוננו במנורה הגדולה הנמצאת על הגג. עיצב אותה זאב רבן שהיה אחד המורים המרכזיים בבצלאל בראשיתו. שתי עבודות נוספות של רבן, אשר נעשו באבן ממוקמות משני צדיו של גרם מדרגות הכניסה. עבודות אלה מדגימות את הסגנון ה"בצלאלי" המוכר. עם המורים והתלמידים בבצלאל נמנו אמנים ידועי-שם, שחלק מעבודותיהם מעטרות את הבניין עד ימינו, ביניהם הציירים נחום גוטמן ומרדכי ארדון.
תחנה 2 – בית הכנסת 'הראל', רחוב שמואל הנגיד 16
בסמוך למבנה של 'בצלאל' שוכנת 'קהילת הראל', שהיא הקהילה הרפורמית הראשונה בישראל. כאשר עומדים מבחוץ רואים רק את השלט המוצב בשער הכניסה.
מבנה בית הכנסת לא נראה מן הרחוב.
ניצנים של פעילות רפורמית בישראל כבר נראו לפני הקמת המדינה, כאשר עולים מגרמניה ייסדו קהילות בירושלים בתל אביב ובחיפה. קהילות אלה דעכו בשנות ה-40 והניסיון לא צלח. בשנות ה-50 החל השלב השני והפעם זה היה בשילוב עם עולים מארצות הברית. בשנת 1958 הוקמה בירושלים קהילת 'הראל' שנחשבת לקהילה הרפורמית הראשונה בישראל. מאז ועד היום היהדות הרפורמית בישראל פועלת ומתרחבת. בשנת 1962 נכנסה הקהילה למבנה היפה ברחוב שמואל הנגיד. הבניין נבנה בסוף המאה ה-19 על ידי איש עסקים ערבי – נוצרי.
קהילת 'הראל' פועלת ברציפות במקום הזה מאז ייסודה. למידע על הקהילה: www.kharel.org.il
נאמר בהזדמנות זו כי במקביל לניסיונות להקים קהילה רפורמית היו גם ניסיונות לייסד בירושלים של המאה הקודמת בית כנסת ברוח התנועה הקונסרבטיבית, וגם פעילות זו הייתה באזור בו אנו נמצאים. הראשונים שניסו להקים קהילה מסוג זה היו הרב יהודה ליב מאגנס, נשיאה הראשון של האוניברסיטה העברית שהיה רב רפורמי, והנרייטה סאלד, מייסדת ארגון הדסה. גם ניסיונות אלה לא צלחו, אך בהמשך נוסד בית כנסת אורתודוכסי בעל נטיות ליבראליות בשם 'אמת ואמונה'. בית כנסת זה שוכן ממש בסמוך למקום בו הנכם נמצאים ברחוב נרקיס.
תחנה 3 – הכנסייה הבפטיסטית, רחוב נרקיס פינת רחוב טרומפלדור
נסטה לרגע מרחוב שמואל הנגיד ונפנה ימינה לרחוב נרקיס (הרחוב קרוי על שם מרדכי נרקיס שהיה מנהל של 'בצלאל', חוקר אמנות, אוצר ומנהל מוזיאונים). נלך עד לפינת רחוב טרומפלדור שם נמצא מתחם רחב ידיים שבמרכזו נמצאת הכנסייה הבפטיסטית.
מה עושה כנסייה בפטיסטית בלב השכונה היהודית? למעשה, הכנסייה אינה משרתת את תושבי השכונה. המתחם הזה שייך למוסד נוצרי פרוטסטנטי דובר אנגלית המיועד בעיקר לאוכלוסייה בינלאומית הנמצאת בירושלים ולתיירים. הכנסייה נוסדה בירושלים ב-1925 ואפשר לומר שהיא נטע זר באזור הזה. ראשי הכנסייה אינם פועלים בקרב הקהילה המקומית. עם זאת, אי אפשר להתעלם מן הנוכחות המרשימה של המתחם בלב לבה של ירושלים המערבית (היהודית). בכניסה למתחם יש שלט בשלוש שפות: אנגלית, עברית ורוסית: 'ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים', ישעיהו ז', 56.
בשנת 1982 התרחש אירוע חמור של הצתה בכנסיה. זה היה מקרה חריג ומאז לא נרשמו התנכלויות מסוג זה. עם זאת, האירוע גרם נזק תדמיתי גדול למדינת ישראל.
אתר הכנסייה: https://jerusalembaptistchurch.org/
תחנה 4 – מנזר רטיסבון – רחוב שמואל הנגיד 26
נחזור לרחוב שמואל הנגיד ונפנה ימינה. נחלוף על פני מתחם מגורים יפה בשם 'גן רחביה' הבנוי סביב חצר פנימית ונלך בכיוון דרום לאורך החומה עד שנגיע לשער של מנזר רטיסבון. נציץ לתוך החצר המקסימה ונרים את ראשנו לראות את הבניין המונומנטאלי המרשים השוכן בלב השכונה היהודית. רטיסבון (Ratisbonne) הוא שם המשפחה של שני אחים, אלפונס ותיאודור, שנולדו בצרפת כיהודים והמירו את דתם לנצרות קתולית. הם יסדו מסדר בשם "האחיות ציון" והקימו שורה של מבנים בירושלים ברחבי העולם.
המתחם בו שוכן המנזר נרכש על ידי האב אלפונס רטיסבון על רמה שטוחה שממנה נשקף בזמנו נוף מרהיב לכיוון העיר העתיקה. בחצר המנזר ניצב מגדל שמירה שבנו התורכים בשנות ה-30 של המאה ה-19. בתחילה למדו במנזר יתומים ערבים וארמנים. במהלך מלחמת העולם הראשונה המקום נתפס על ידי הצבא העות'מאני ואחרי המלחמה על ידי הכוחות הבריטים. בתקופת המנדט שב המקום והיה לבית ספר ולאחר קום המדינה שכרה האוניברסיטה העברית חלקים מן המקום לאחר העזיבה של קמפוס הר הצופים.
הבניין בנוי בצורת האות ח'. האגפים הצדדיים פונים לאחור וביניהם חצר פתוחה. את המבנה מאפיינת סימטריה מונומנטלית בסגנון הניאו-רנסנס האיטלקי. במרכז נמצא אגף כניסה ראשי ואגפים צדדיים בולטים ומודגשים המחוברים זה לזה בארקדה של קשתות. באגף השמאלי נמצאת הכנסייה, אם כי לא מבחינים בה מבחוץ. מעל האגף המרכזי מתנשא מגדל פעמונים קטן ובתוכו פסלו של רטיסבון, שהוכרז קדוש אחרי מותו. כמו הכנסייה הבפטיסטית, גם מנזר רטיסבון שוכן בלב שכונה יהודית. אך בשונה מן הכנסייה הבפטיסטית, לנזר רטיסבון יש היסטוריה ארוכה של קשר עם הציבור היהודי, כאשר האירוע המפורסם ביותר הוא קליטת פליטי כפר עציון בשנת 1948. כיום שוהים במקום פרחי כמורה קתוליים המגיעים ללימודים בירושלים ומתקיימות בכנסייה תפילות בעיקר למהגרי עבודה קתוליים השוהים בישראל.
תחנה 5 – בית הכנסת המרכזי "ישורון" – רחוב המלך ג'ורג 44
נמשיך ללכת במורד רחוב שמואל הנגיד בכיוון רחוב המלך ג'ורג'. קצת לפני המפגש עם הרחוב הראשי נראה את הפתח של בית כנסת המכונה 'מרכזי'. למען האמת, חשוב לומר כי אין משמעות למושג "מרכזי" כאשר מדובר בבתי כנסת. כל בית כנסת שייך לקהילה כלשהי ומשקף את ערכיה. ואכן, אין לבית הכנסת הזה מעמד פורמאלי כלשהו כבית כנסת מרכזי. ובכל זאת, בהיסטוריה של ירושלים החדשה. אפשר לומר כי זהו בית הכנסת המודרני הראשון שהוקם בירושלים ואליו נהגו גם להגיע מנהיגי היישוב ומנהיגי המדינה.
היוזמה להקמת בית הכנסת החלה בשנות ה-20 של המאה הקודמת כאשר עולים מאירופה ביקשו להקים בית כנסת בסגנון אירופי מודרני (אורתודוכסי). רוב המתפללים התגוררו בשכונת רחביה הסמוכה. בשנת 1934 הונחה אבן הפינה להקמת המבנה. המבנה תוכנן על ידי האדריכלים אלכסנדר פרידמן ומאיר רובין שזכו בתחרות. סגנון המבנה הוא הבין-לאומי שהיה מקובל בשכונת רחביה של אותם הימים. לבניין יש חזית קמורה עם חלונות אנכיים צרים וארוכים. אולם התפילה הראשי בנוי כחצי עיגול כאשר ארון הקודש נמצא בחלק המזרחי של העיגול.
בבית הכנסת הזה נהגו להגיע ראשי המדינה והרבנים הראשיים לתפילות בחגים ובמועדים מיוחדים. בין המתפללים הקבועים היו השופט העליון מנחם אלון והפרופסור ישעיהו ליבוביץ.
תחנה 6: חצר המוסדות הלאומיים – רחוב המלך ג'ורג 48
נכנסנו לתוך רחוב המלך ג'ורג', הרחוב רחב-המידות שנחנך בשנת 1924 כאחד הרחובות המרכזיים של ירושלים המערבית של תקופת שלטון המנדט הבריטי. במפגש הרחובות המלך ג'ורג' ויפו קיים שלט יפה בערבית, עברית ואנגלית המספר על חנוכת הרחוב הזה (נקודה זו אינה כלולה בסיור). נצעד ברחוב בכיוון דרום. נחלוף על פני 'בית אביחי', מוסד תרבות ירושלמי חשוב המטפח תרבות יהודית ברוח פלורליסטית, נחצה את רחוב הקרן הקיימת וניכנס לחצר גדולה המכונה: 'חצר המוסדות הלאומיים'. סביב החצר נמצא מתחם בנוי מרשים המהווה בית לארבעה מוסדות: הסוכנות היהודית, ההסתדרות הציונית העולמית, הקרן הקיימת וקרן היסוד.
איך נוצר המתחם הזה? בשנות ה-20 של המאה הקודמת התגבש הממסד הציוני ומרכז הכובד עבר לארץ ישראל. בהמשך הוחלט על מיקום המוסדות הלאומיים בירושלים. תהליך זה התרחש במקביל לקביעת ירושלים כמרכז שלטון המנדט הבריטי. עם הקמתה של שכונת רחביה, השכונה המודרנית הראשונה בירושלים, הוקצתה בתכנית של השכונה משבצת קרקע לבנייני המוסדות הציוניים. הוכרזה תחרות בין אדריכלים והזוכה היה יוחנן (אויגן) רָטנר. הוא תכנן מבנה בן שלושה אגפים סביב חצר. המתחם כולו הציג מוטיב של מוסד ממלכתי מרכזי, כחלק מן הסמלים של 'המדינה שבדרך'. ואכן, מתוך המקום הזה התנהלה הפוליטיקה של היישוב מול השלטון הבריטי ומול הקהילה הבינלאומית, לקראת הקמתה של מדינת ישראל.
במתחם נמצאים גם כיום משרדי הקרן הקיימת, הסוכנות היהודית, ההסתדרות הציונית וקרן היסוד. עם הקמת המדינה התכנסה הכנסת לראשונה במקום הזה עד שעברה למשכנה בבית פרומין שגם הוא שוכן ברחוב המלך ג'ורג'. נשיא המדינה הראשון, חיים וייצמן הושבע במקום ומשרד ראש הממשלה שכן בבניין עד לשנת 1960. אחת מנקודות הציון הקשות של המתחם היה פיצוץ משאית התופת שאירע בחצר באפריל 1948 וגרם להרוגים ופצועים רבים.
ניתן לבקר בבניינים ולקבל הדרכה בתיאום עם משרדי הסוכנות היהודית.
תחנה 7: היכל שלמה, רחוב המלך ג'ורג'
נמשיך לצעוד בכיוון דרום במורד רחוב המלך ג'ורג'. בדרך נעבור על פני מבנה ענק של בית הכנסת הגדול (The Great Synagogue) ונעצור מול בניין גדול עם מראה יוצא דופן הנמצא בהמשכו. שהו 'היכל שלמה'.
'היכל שלמה' נבנה בשנת 1958 (שנת העשור להקמת המדינה) על פי תכנון של האדריכלים אלכסנדר פרידמן ומאיר רובין (זוכרים אותם? הם תכננו גם את בית הכנסת ישורון, תחנת מס' 5). כאשר נבנה הבניין ירושלים הייתה עיר חצויה והאתרים הקדושים ביותר ליהדות נותרו בצד הירדני. אי לכך הייתה חשיבות להציב מבנה המבטא עצמה וממלכתיות של הדת היהודית. ההיכל קרוי על שם אביו של סר אייזיק וולפסון, נדבן שתרם את הכסף להקמת הבניין. טקס הפתיחה התקיים בל"ג בעומר 1958. בטקס השתתפו נשיא המדינה יצחק בן-צבי, שרים, הרבנים הראשיים, חברי כנסת, ראש עיריית ירושלים ומנהיגים מן התפוצות.
בהיכל שלמה שכנו בתחילה משרדי הרבנות הראשית, לשכות הרבנים הראשיים ובית הדין הרבני העליון (הם עברו משם במהלך השנים). כמו כן, הקימו בבניין את הספרייה התוכנית המרכזית בישראל, שבה נמצאו עשרות אלפי ספרי קודש, בהם ספרים שנמצאו בעיזבונות של קהילות שחרבו בשואה.
הבניין גדול ומגושם, דמוי קופסה ובראשו כיפה. הירושלמים היו נוהגים לכנות אותו בבדיחות בשם "דתיקאן". את הייצוגיות הבניין מקבל מן המרכיבים הארכיטקטוניים כמו העמודים האנכיים בחזית. מרפסת הבניין בחזית מזכירה את מרפסת האפיפיור בוותיקן. להולכים ברחוב קשה להתרשם מגודלו ועצמתו של הבניין מאחר והוא נמצא בקו המדרכה. לעומת היכל שלמה, בית הכנסת הגדול הנמצא בסמוך מוצב בסופה של רחבה גדולה. הרחבה של בית הכנסת הגדול מסייעת גם להתרשם מן המראה של היכל שלמה.
תחנה 8: אכסניית אגרון – מרכז פיוקסברג – ארון פינת קרן היסוד
נתקדם ברחוב המלך ג'ורג' עד שנגיע לצומת הקרויה 'כיכר צרפת'. זוהי נקודת ציון מרכזית במערב ירושלים המחברת את מזרח ומערב העיר דרך רחוב אגרון (ממילא לשעבר) ואת דרום וצפון העיר בציר המלך ג'ורג' וקרן היסוד. בשנת 1959 הוחלט לקרוא לצומת 'כיכר צרפת' כאות הוקרה לממשלת צרפת על תמיכתה בישראל. ב-1961 החלה לפעול המזרקה (המזרקה שנמצאת שם והכיכר שמקיפה אותה חודשה לאחרונה).
מימין לכם נמצא מלון 'פרימה המלכים' שנפתח ב-1956 וישר קדימה תראו את המבנה המונומנטאלי, 'טרה סנטה', של הכנסייה הפרנציסקנית שנועד במקור לשרת את האוכלוסייה הערבית הקתולית בעיר. המתחם גדול מאד ושטחו 11 דונם. הוא נודע בין היתר כאחד המתחמים בהם שוכנה האוניברסיטה העברית אחרי שהעיר חולקה. הבניין נבנה בשנות ה-20 של המאה הקודמת על פי תכנון של האדריכל האיטלקי הנודע אנטוניו ברלוצ'י. המבנה המרכזי הוא בסגנון ניאו קלאסי עם השפעות של הרנסנס האיטלקי, ועל ראשו ניצב פסל המדונינה (המדונה הקטנה) של מילאנו. בשנת 1949 הוחכר המתאם לאוניברסיטה העברית ושימש אותה עד להקמת הקמפוס בגבעת רם. בין היתר, שכנו במקום הנהלת האוניברסיטה, הפקולטה למדעי הרוח ובית הספרים הלאומי.
אחרי שראינו את מתחם 'טרה סנטה' נפנה את המבט שמאלה לעבר מקבץ של מבנים השייכים ליהדות הקונסרבטיבית, הנמצאים בפינת רחוב אגרון וקרן היסוד. בחזית הפונה לרחוב אגרון (מול השופרסל) נמצא בית כנסת של מרכז פיוקסברג. בית כנסת זה נוסד בשנת 1972 עבור הקילת "מורשת ישראל" בתקופה בה היה גל עלייה גדול מארצות הברית. בית הכנסת פועל במבנה שהיה עד לייסודו כנסייה שעמדה במרכזו של מתחם שבנה 'המיסיון לארץ הקודש של סנט לואיס. המבנה הראשון שנבנה היה זה העומד בפינת הרחובות אגרון וקרן היסוד, עוד בשנת 1910. בראשית שנות ה-20 נבנתה הכנסייה והמבנה הפינתי הפך לשמש אכסניה של אנשי המיסיון בירושלים. בשנת 1972 נאלצו מוסדות המיסיון לעזוב את הארץ מסיבות מנהליות שונות ואת המתחם כולו רכשו נדבנים מן התנועה הקונסרבטיבית. בית הכנסת שוכן בהיכל הכנסייה, חזיתו החיצונית בולטת בזכות הפסיפס המקושת המעטר את הכניסה. בפסיפס מופיע שם הקהילה בתוספת איור של הסנה הבוער.
המתחם מחולק היום לכמה חלקים: בפינת רחוב הקרן היסוד נמצאת אכסניית אנ"א אגרון, במורד הרחוב נמצא את בית הכנסת, ובהמשך פועל מרכז פיוקסברג, מרכז חינוך ותרבות של היהדות הקונסרבטיבית (מסורתית). מרכז פיוקסברג כולל, בין היתר, את הישיבה הקונסרבטיבית המיועדת לתלמידים מחו"ל. למידע על פעילויות במרכז פיוקסברג: https://fuchsbergcenter.org/
תחנה 9: המרכז למורשת יהדות צפון אפריקה – רחוב המערבים 13
אחרי שצפינו בשורה של מוסדות הנמצאים בסמוך אלו לאלו, נצא להליכה של כמה דקות עד לתחנה הבאה. נרד במורד רחוב אגרון רחב הידיים. בצד שמאל נראה את גן העצמאות, אחד הפארקים המרכזיים של מערב ירושלים. חלקו של הפארק בנוי על שרידי בית הקברות המוסלמי של ירושלים העתיקה. בהמשכו נמצאת בריכת האגירה הקרויה, בריכת ממילא ומסביבה בית הקברות. מצד ימין נחלוף על פני מנזר האחיות רוזארי בו שוכן בית ספר קתולי לנערות. בית הספר מופעל על ידי מסדר האחיות רוזרי, מסדר צרפתי – קתולי שנוסד בנצרת ב-1880. מבנה המנזר תוכנן בסימטריה ניאו רנסנסית מאופקת. במרכז החזית ניצבת כנסייה עגולה שנבנתה בשנות ה3- בסגנון מודרניסטי.
נמשיך ונרד ברחוב אגרון, נחלוף על פני הקונסוליה האמריקנית וכאשר נגיע לשורת חנויות נוכל להציץ לתוך שכונה קטנה בשם שכונת המערביים (יוצאי צפון אפריקה) שהיא הרחבה של שכונת מחנה ישראל שעליה נדבר בהמשך. קצת לפני שנגיע למבנה הגדול והמרשים של מלון וולדורף אסטוריה נפנה ימינה בסמטה קטנה הנקראת, רחוב המערביים (שימו לב, קל לפספס אותה).
בהליכה הקצרה בסמטת המערביים נחלוף אחרי שני מיזמים ירושלמים עכשוויים: 'המפעל' – קהילת אמנות שהפכה בניין נטוש מן המאה ה-19 לפלטפורמה משותפת לאמנות ותרבות, https://www.hamiffal.com/ ו-'מקום לשירה' – מוסד ירושלמי ייחודי שהוקם על ידי קבוצה של משוררים ירושלמים ששמו למטרה לקדם את השירה בארץ בכלל ובירושלים בפרט, https://www.poetryplace.org/
כאשר הסמטה מסתיימת נפנה שמאלה במעבר צר ונסתר וניכנס לתוך חצר קסומה. החצר הזו היא מרכזה של שכונת 'מחנה ישראל', השכונה היהודית השנייה מחוץ לחומת העיר העתיקה. השכונה הוקמה על ידי קבוצת יהודים יוצאי צפון אפריקה (להלן, מערביים או מוגרבים) בשנת 1868 ומאוחר יותר עברו לפעול בה גם מוסדות העדה המערבית. המערביים פעלו בנפרד מן הספרדים של ירושלים וכך יכלו לבנות שכונה עצמאית זמן קצר לאחר הקמת 'משכנות שאננים'. הם אספו תרומות מן הקהילות היהודיות בצפון אפריקה ורכשו קרקע באזור ממילא. 'מחנה ישראל' הייתה שכונה קטנה גם בימי שיאה, כ-30 משפחות בסך הכול. היא נבנתה סביב חצר מרכזית עם בור מים וננעלה בלילות. השכונה הקטנה סבלה מאד מן הפיתוח של האזור וחלקים גדולים ממנה נהרסו.
בשנים האחרונות השכונה זכתה לעדנה בזכות הקמתו של 'מרכז מורשת יהדות צפון אפריקה'. המרכז נבנה בלב שכונת מחנה ישראל. הבניין שוקם בסגנון של בניין אנדלוסי (יש לציין, כי כך לא נראו המבנים בתקופת ייסוד שכונת מחנה ישראל). המבנה משלב עבודות קרמיקה מעשה ידי אמנים ממרוקו. בחצר הוקם גן אנדלוסי מעוטר במוזאיקה ייחודית.
למידע על המרכז למורשת יהדות צפון אפריקה, https://www.mjc-jerusalem.com/
תחנה 10: היברו יוניון קולג' – רחוב דוד המלך 13
הגענו לתחנה האחרונה בסיור, היברו יוניון קולג' – המכון למדעי היהדות.
בסוף שנות ה-50 של המאה הקודמת הממשלה העניקה למוסד האקדמי של יהדות הרפורמית האמריקנית משבצת קרקע גדולה בסמוך לגבול הירדני. נשיא הקולג' דאז, הארכיאולוג נלסון גליק נענה לאתגר והקים במתחם הבעייתי הזה מכון מחקר ארכיאולוגי ובית כנסת קטן. יצוין שהחרדים בירושלים הביעו התנגדות עזה למהלך. המבנה הראשון נמצא בחזית רחוב דוד המלך והוא תוכנן על ידי אדריכל היינץ ראו בסגנון בינלאומי פשוט ואלגנטי כאחד. הכניסה הייתה באמצעות גרם מדרגות רחב מן הרחוב אשר בבסיסו בית קטן לשומר.
עם איחוד ירושלים בשנת 1967 הפך מתחם הסְפָר הזה למקום מרכזי בירושלים המתחדשת והתנועה הרפורמית החליטה להרחיבו ולשדרגו. בשנות ה-80 של המאה הקודמת הקמפוס הורחב בצורה משמעותית והפעם בתכנון של האדריכל הנודע משה ספדיה (שתכנן גם את מלון מצודת דוד הסמוך ואת מתחם ממילא הנמצא בהמשך). בקמפוס הזה לומדים תלמידי הרבנות והחזנות של היהדות הרפורמית האמריקנית בשנה הראשונה של לימודיהם, ובמקביל פועל במקום בית המדרש להכשרת רבנים ורבות רפורמיים ישראלים. בנוסף יש בקמפוס ספרייה גדולה ומגוון של תכניות ופעילויות. הקמפוס נחשב לאחד משכיות החמדה של ירושלים ומומלץ לבקר בו ולהתרשם מן הבניינים, החצרות והגנים.
לאחרונה הקולג' שינה את הכניסה למתחם והקים שער חדש ומרשים ממפלס הרחוב, כחלק מהתחדשות רחוב דוד המלך.
לתיאום ביקור בקמפוס יש לפנות למשרדי הקולג': 02-6203332. למידע נוסף: https://huc.edu/hebrew-language-homepage/
מקורות הסיור
- ראובן גפני, מקדש מעט: בתי כנסת מוכרים ונסתרים בירושלים, יד יצחק בן-צבי, 2004
- אייל מירון (עורך), ירושלים וכל נתיבותיה: לסייר עם יד יצחק בן-צבי,
- דוד קרויאנקר, ירושלים: מבט ארכיטקטוני, כתר, 1996
- אמנון רמון, דוקטור מול דוקטור גר: שכונת רחביה בירושלים, יד יצחק בן-צבי, 2006
