כשיצאתי אתמול מהבית בדרכי לראש פינה שידרו בטלוויזיה את הלווייתו של סלומון טקה ז"ל שנורה למוות ע"י שוטר לפני יומיים. הלב נשבר ובוכה. אני עוקבת אחרי תגובות הזעם והתסכול של צעירי הקהילה האתיופית שיוצאות אל מרחב הציבורי, ההפגנות שתופסות תאוצה, הכאב והכעס שמוצאים ביטוי בחסימת כבישים ושריפת צמיגים.
בנסיעתי לעבודה חשבתי על המפגשים שלי נשות הקהילה האתיופית. ועד כמה אני שמחה שיש לי הזדמנות להכיר את הנשים הללו שלא דרך השתקפות האירועים בתקשורת. אני שמחה שאני זוכה להכיר נשים מאירות פנים ונחמדות תוך כדי השתתפות בפרויקט 'אשנגולית' (בובה באמהרית) שאנחנו מקיימות בקהילת "בראש פלורליסטי" בראש פינה בסיוע קרן בכבוד לאחריות חברתית.
במשך החודש האחרון, אחת לשבוע, אנחנו נפגשות. 12 נשים אתיופיות ממרכז הקליטה צה"ל 9 בצפת עם 12 נשים ישראליות-ותיקות מראש פינה וסביבתה. כולנו ישובות מסביב לשולחנות, מרפק לצד מרפק, וכל אשה מכינה את בובה. כל אחת מעצבת את מבנה גופה של הבובה, בוחרת את צבע העור, רוקמת פנים, חיוך ומבט, מצמיחה שערות או קושרת מטפחת לראשה. אנחנו תופרות בגדים לבובות, מקשטות אותן בתכשיטים, מלטפות ומחבקות אותן. לאט לאט מופיעות דמויות, נשים, בצלמנו וכדמותנו. הזדמנות נדירה שלנו להסתכל פנימה והחוצה ובעצם ליצר דיוקן עצמי.
את התהליך מלווה האמנית גליה חי המדריכה אותנו במקצועיות רבה. גליה מלמדת ומציעה רעיונות נוספים לעיצוב וליצירה. יוסי לוי הצלם מתעד את התהליך, מקשיב ומשגיח…
האשנגולית של כל אחת מתחילה להיות דומה לה, כל אחת משתפת איזה מין בובה היא רצתה ליצור, מה תכננה ואיך היא מרגישה עם הבובה שנולדה לה. בינתיים אנחנו מכירות יותר אחת את השנייה: שומעות על סיפורי העלייה לירוסלם, על איך דמיינו את ישראל כשהיו באתיופיה ועל ההפתעה כשהגיעו ארצה ומהן החלומות שלהן לעתיד…
הידיים של כולנו בפעולת התפירה, עוזרות ומייעצות האחת לשנייה, מחליפות חומרים ומתפעלות מהיצירתיות. הילדים משחקים ליד השולחן או בפינת המשחקים, המוזיקה האתיופית נשמעת ברקע ופס הקול הוא של צחוקים ומבטים.
אני מודה על ההזדמנות להיות שותפה למפגש פנים אל פנים עם נשות הקהילה האתיופית הנפלאות, להכיר, לשוחח, ללמוד ולעשות ביחד. איזה הנאה וברכה גדולה זו עבורי ועבור חברותי!
בספטמבר נציג את הבובות בתערוכה גדולה, נקרין את הסרט שמתעד את תהליך יצירת הבובות ונחגוג ביחד את התרבות האתיופית המסורתית ומביאה לישראל כל כך הרבה יופי, טעמים ושמחה אנושית חמה.
אני וחברותיי-אחיותיי שמחות על החברותא הרב תרבותית העשירה, המלמדת והמשמחת. פתיחת הבית והלב יצרה תחושת שייכות ואחווה שכל כך חשובה לחיינו פה בארץ.
