עָלֵינוּ. זה עלינו.
לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל
להשתחוות בפני אלהים
להביע יראה
לָתֵת גְּדֻלָּה
עלינו לכרוע, לכרוע ברך,
רק ביראה בפני קדושת החיים
ורק בכניעה בפני
הטוב.
עָלֵינוּ. זה עלינו.
רבותינו לימדונו שלמלאכים
אין ברכיים
רַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה
אין להם צורך בברכיים
כי כל ייעודם הוא
לעמוד זקופים בפני האלהים לשרתו
אך אנחנו איננו כמלאכים
אנו כורעים תחת המשא
המוטל על כתפינו,
העולם העצוב הזה מעצב אותנו,
להבין שעבודת האלהים שלנו
אינה רק עבודה שבלב
היא עבודה בגשמיות, לתקן עולם.
עָלֵינוּ. זה עלינו.
וַאֲנַחְנוּ כּוֹרְעִים. כורעים ברך.
ומשתחוות. אפיים ארצה.
לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים,
בקומה זקופה לפני אלוהינו,
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
אנו שנבראנו בצלם אלהים, צווינו:
"קדושים תהיו
כי קדוש אני".
לכן נקום
לתקן עולם שבור כל-כך
בקומה זקופה כי זה אפשרי
נתקומם כי זו חובתנו
עָלֵינוּ. זה עלינו.
אנחנו כורעות בפני
אל רחום ואוהב
בדביקות ובשיברון-לב
במחאה ובשבח
מתוך אילמות אל השלימות,
מתוך בושה אל הקדושה.
נעמוד בפני אלהי המשפט
נצעד ונפעל
להטות את נתיב התיבה השבורה
אל עבר האמת והצדק.
עָלֵינוּ. זה עלינו.
הברך כורעת ביראת-כבוד
הגו כפוף במחאה שקטה –
היכון לתנועה
היכון לצעידה.
כריעה אינה כדי להרוג,
לא לשם כך נבראה הברך,
או כל איבר אחר.
עָלֵינוּ. זה עלינו.
