התנא ר' שמעון (בן יהודה) בן מנסיא חי בסוף המאה השנייה לספירה ובן דורו של רבי יהודה הנשיא. רבי שמעון וחברו רבי יוסי בן משולם עמדו בראש חבורה שנקראה "עדה קדושה". מנהגה של חבורה זו היה לחלק את היום לשלושה: שליש לתורה, שליש לתפילה ושליש למלאכה (ירושלמי, מעשר שני ב' ד).
רבי שמעון מלמד אותנו כי ישנן שבע מעלות טובות העוזרות לאדם הטוב להטיב את דרכיו ובאותה מידה גם להטיב לעולם בו אנו חיים. זאת הוא עושה בעזרת פסוקי התנ"ך שהוא מצטט. מדבריו אנו יכולים ללמוד שגם תכונות שאינן בהכרח תכונות רבניות ומיוחדות ללומדי התורה ראוי שיהיו נחלתם של תלמידי החכמים. אנו יכולים ללמוד כי שילובן של התכונות שנכנה אותן חילוניות, במובן חול כניגוד לקודש, כגון נוי, כוח ועושר משלימים את התכונות הרוחניות המופיעות ברשימה. רבי שמעון מסכם את מאמרו ואומר כי מזיגה נאה זו של תכונות התקיימה בבן דורו רבי יהודה הנשיא ובצאצאיו.
הנוי גורם לשליטים, הזרים, להקשיב לדברי החכמים וכך להיות מסוגלים להטיב עם העם. הכוח גורם ליכולת להציל את העשוק מידי עושקו. בעזרת העושר יעזרו לאלו שאין להם. בגלל הכבוד יהיו דברי החכמים נשמעים ומכובדים ע"י העם. בעזרת החכמה ילמדו את העם כיצד לקיים מצוות. הזקנה, שהיא מילה נרדפת לניסיון חיים, גורמת לדברי החכמים להחשב כדברי טעם. גם השיבה היא חלק מתוך ניסיון החיים והיכולת להשפיע על המאזינים. הבנים, הסוגרים את רשימת התכונות, מבטיחים כי החוכמה, הידע והניסיון שרכשו האבות בדורם יעברו גם לדורות הבאים.
בסיומה של המשנה אומר רבי שמעון כי שבע התכונות התקיימו ברבי יהודה הנשיא ובבניו. אם נספור נראה שמדובר בשמונה תכונות. ואכן פרשנים שונים ניסו להסביר את הסוגיה "המתמטית" כיצד שמונה יהיה לשבע. נראה לי שיש לאחד את הזקנה עם השיבה וכך נגיע למספר המבוקש.
מחבר "ילקוט מעם לועז" למסכת אבות רבי יצחק מאגריסו מקושטא מרחיב בפרשנותו ואומר שאותן תכונות מסייעות לאדם הטוב להיות טוב יותר ולעומת זאת לאדם הרע להרע עוד יותר. אשרי מי שמשתמש במידות אלו לטובה ואוי למי שמשתמש בהם לרעה.
