מתוך הפרשנות המסורתית: מחבר תפארת ישראל מסביר שהמעלות כעושר, גבורה וכבוד, ייקנו גם על ידי חכמות וידיעות אחרות. אבל חיי עולם הזה ועולם הבא לא ישיגו אלא ע"י התורה. התלמוד במסכת ערובין נ"ד ע"א מלמדנו: בוא וראה, שלא כמידת הקב"ה מידת בשר ודם. מידת בשר ודם: אדם נותן לחברו סם (תרופה), יפה לזה וקשה לזה. והקב"ה נתן תורה לישראל – סם חיים לכל גופן. הברייתא במסכת תענית ז, ע"א מלמדת: כל העוסק בתורה לשמה, תורתו נעשית לו סם חיים, שנאמר: עץ חיים היא…
התיחסותי: מנהג עתיק ייחד את לימוד מסכת אבות בתקופה שבין פסח לשבועות. בכתבי יד עתיקים של משנה אנו מוצאים כי היו במסכת אבות חמישה פרקים בלבד. אך היות יש לנו בתקופה זו ששה ימי שבת נוסף, אי שם במאה השמינית או התשיעית, פרק ששי למסכת אבות השונה במבנהו לחמשת הפרקים הראשונים. פרק זה ענינו חשיבות לימוד התורה ושבח ללומדים אותה. לכן נקרא הפרק השישי פרק קניין תורה. (ראו על כך במהדורה המודרנית של פרקי אבות שפירש וערך פרופ' אביגדור שנאן בהוצאת ידיעות אחרונות, ירושלים תשס"ט).
לא יכולנו למצוא משנה יפה מזו לשבת האחרונה של ספירת העומר, שבת שכינוייה הם שבת כלה וגם שבת דרך ארץ. שבת כלה משום שהתורה משולה לכלתו של עם ישראל ושבת דרך ארץ משום שנאמר דרך ארץ קדמה לתורה.
ערך לימוד התורה היה, לאורכה של ההיסטוריה היהודית, במדרגה גבוהה ביותר. תלמידי חכמים תמיד זכו להערכה רבה בשל שליטתם במקורות. סיפור ששמעתי מאחד ממורי באוניברסיטה ידגים היטב את הדבר: המורה נשאל איך הגיע לרמת ידע כזאת. אמשול לך משל, השיב המורה: מעשה במאמן כדורגל ישראלי שנסע לנסיעת לימוד לאנגליה וסייר במספר מגרשי כדורגל. הקנאה לצורתם וטיפוחם הלכה וגברה. לבסוף שאל את אחד ממארחיו: כיצד הגעת לרמת מגרש כל כך גבוהה. פשוט מאד, השיב המארח, יש ליישר את האדמה, להשקותה, לבחור זרעי דשא טובים, לכסח את הדשא כל עשרה ימים ותוך חמישים שנה יש לך מגרש כדורגל מצוין. גם בלימוד מקורותינו ובמיוחד בלימוד התורה צריך תמיד לזכור כי ההבנה והידיעה אינם באים מעצמם. הפסוקים המופיעים במשנתנו מדגישים את חשיבות הלימוד וההבנה במערכת הקשרים שבין התורה ללומדיה.
השנה משום שחגגנו את ליל הסדר בליל שבת, יום ששי בערב, הרי שתום ספירת העומר הוא עם צאת השבת אז נכנס חג השבועות. נוהגים בערב שבועות לאחר את התפילה עד ממש צאת הכוכבים שכן נאמר "שבע שבתות תמימות תהיינה". נשאלתי השבוע מה ראוי לעשות בקהילותינו הנוהגות, בד"כ, לקיים את תפילות ערב שבת וחג בשעה קבועה ללא קשר הכרחי לזמן השקיעה וכניסת השבת או החג. הצעתי כי יקיימו בשבת לפנות ערב תפילת מנחה וקריאה בתורה ולאחר מכן קבלת החג ללא תפילת ערבית. לחילופין לקיים את תפילת ליל שבועות במהלך התיקון בשעה מאוחרת יותר.
