התייחסותי: המשנה שלפנינו תפקידה לחזק את האמונה שעונש הציבור בא בשל חטאם. המשנה מציינת שבעה סוגי עונש הבאים לעולם ע"י האלוהים בגלל שבע עבירות עיקריות שעוברים בני האדם. נשים את לבנו לעובדה כי המצוות המצוינות במשנתנו עניינם נושאים שבין אדם לחברו, בין מעמד של עשירים שיש ביכולתם לעזור לציבור החלשים
מִקְצָתָן מְעַשְּׂרִין וּמִקְצָתָן אֵינָן מְעַשְּׂרִין, רָעָב שֶׁל בַּצֹּרֶת בָּא. מִקְצָתָן רְעֵבִים וּמִקְצָתָן שְׂבֵעִים. כאשר הציבור נחלק בין אילו המפרישים מעשרות המיועדים לכוהנים, ללווים ולעניים ובין אילו שאינם מפרישים באה הבצורת ופוגעת ברשעים ואיננה פוגעת בצדיקים.
גָּמְרוּ שֶׁלֹּא לְעַשֵּׂר – רָעָב שֶׁל מְהוּמָה וְשֶׁל בַּצֹּרֶת בָּא. בהמשך אם הציבור כולו מחליט שלא לקיים את מצוות המעשר הרי שבכך הם פוגמים בסדר החברתי בו מצווה החזק לדאוג לחלש. במצב כזה מתערער הסדר החברתי ובצורת הפוגעת בכל האוכלוסייה גורמת לרעב כללי.
וְשֶׁלֹּא לִטּוֹל אֶת הַחַלָּה – רָעָב שֶׁל כְּלָיָה בָּא. כאשר הציבור ממשיך ומתעלם מהצווי לדאוג למעמד הכוהנים, חסרי הנחלה, ע"י מצוות הפרשת חלה. וקיים חשש שהכוהנים ירעבו ללחם בא הרעב הכללי, המכונה כאן כליה, ופוגע בציבור כולו.
דֶּבֶר בָּא לָעוֹלָם עַל מִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה, שֶׁלֹּא נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין, וְעַל פֵּרוֹת שְׁבִיעִית. עוברי עבירות אשר התורה מצווה להענישם בעונש מוות בשל חומרת מעשיהם אך, מאיזו סיבה לא הובאו לדין, עונשה של החברה בא לידי ביטוי במחלת הדבר שהיא מחלה נוראית.
חֶרֶב בָּאָה לָעוֹלָם עַל עִנּוּי הַדִּין, וְעַל עִוּוּת הַדִּין, וְעַל הַמּוֹרִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה: מלחמה פוגעת בבני האדם כאשר בתי הדין מתעכבים במתן פסק דין וכאשר סוף סוף ניתן פסק דין אין הוא מבוסס על דין אמת אלא על עיוות הדין. כמו כן כאשר אלו הממונים על הוראת התורה עושים זאת שלא כהלכה.
משנתנו מתמקדת במצוות התלויות בארץ אשר במשך דורות רבים היו מצוות שהיה קשה מאד, בגלל השלטון הזר בארץ ישראל לקיימן. ובכל זאת רואה המשנה כעניין חשוב ביותר שמצוות אלו יתקיימו. יש כאן כמובן חשיבות רבה להוסיף ולהתייחס לנושא גם בימינו אנו ולשאול את עצמנו כיצד אנו מקיימים מצוות אילו במאה ה- 21 במדינת ישראל.