'תיקון עולם' הינו מושג ידוע.
כוונתו – לתקן/לשנות את המציאות העכשוית של העולם ולהחזירו לעדנה ששררה בו כשנברא 'גן עדן'.
העדנה בעולם התבטאה במציאות שבה ארבעת האלמנטים של הבריאה (דצח"מ – דומם, צומח, חי, מדַבֵּר) על כל רב-גוניותם לא שינו את מהותם המקורית בגלל אגרסיביות של אלמנט נפרד מהם- כלפיהם.
היצור המפותח ביותר בבריאה – האדם (זכר ונקבה גם יחד), שהוא גם הנברא היחיד שיש לו בחירה בין טוב לרע, הוא המפתח לשמירת העדנה או להריסתה ע"י תוקפנות, השתלטות, ניצול, שעבוד וכד'.
התודעה של האדם- המחשבה שנטועה בתודעתו – היא זו שיוצרת את המציאות הפיסית. לכן, כדי לשנות את המציאות יש לשנות את המחשבה, את התודעה. יש תוכנה מחשבתית שבוראת 'גן –עדן' ויש תוכנה מחשבתית שהורסת אותו. תוכנה של פירוד (נפש) ותוכנה של אחדות (נשמה) וכמובן אחדות של ניגודים, שהרי הבריאה היא רב-גונית באופן מהותי.
משנתנו נותנת הכוונה כיצד לעשות 'תיקון-עולם' כלומר – כיצד לשנות עולם של פרוד שאותו מסמל הכעס, לעולם של 'אחדות הניגודים' שאותו יוצרת מידת ההתרצות.
במילון אבן שושן היא מוגדרת כ"התפייסות, הענות לבקשה". וזה מתאפשר כאשר אדם בוחר לקבל את השונה, כאשר הוא מכיר בזכותו לחשוב ולחיות אחרת וע"י שמיטת הרצון לניצול ולשליטה.
רק תיקון תודעה מפירוד לאחדות ברמה האישית, יביא לשינוי המציאות החברתית והעולמית.
לא נהיה 'עם סגולה' אם כל אחד לא יקח על עצמו מחויבות להיות 'יחיד סגולה'. זה תקף לגבי כל בני האדם ולכן זה יקרה בחברה האנושית בכלל.
אַרְבַּע מִדּוֹת בַּדֵּעוֹת: בתכונות רוחו של האדם:
נוֹחַ לִכְעוֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת, יָצָא שְׂכָרוֹ בְהֶפְסֵדוֹ, הפסדו מרובה משכרו
על הכעס נאמר: "כל אדם שכועס- אם חכם הוא, חכמתו מסתלקת ממנו" (פסחים ס"ו ע"ב)
"כל הכועס, כל מיני גהינום שולטים בו" (נדרים כ"ב ע"א)
"כל הכועס – אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו" (נדרים כ"ב ע"ב)
נוֹחַ לִכְעוֹס – אדם כזה שכועס בקלות הרי הוא בפירוד ממי שהוא כועס עליו. הוא אמנם גם נוֹחַ לִרְצוֹת – כלומר במחשבתו מתעלה מעל הפירוד, מתרצה לשונה ממנו, אולי אפילו מנסה להבין אותו, אבל כיון שמידת הכעס שלו יכולה לצוץ בכל רגע הרי שבני אדם מתרחקים ממנו והפסדו גדול משכרו. הפירוד בינו ובין העולם בעינו נשאר, ומידה זו אין בה כדי To make this world a better place
קָשֶׁה לִכְעוֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת, יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִּשְׂכָרוֹ שכרו מרובה מהפסדו
אדם זה (תודעה זו) כועס לעיתים רחוקות, אבל אז לא קל לפייס אותו.
הוא איש של חיבור לעולם כיון שאינו כועס בקלות, ואז למרות שקשה לפייסו אם הוא כבר כועס, בכל זאת רב יותר שכרו ושכר החברה והעולם כי רוב מעשיו נובעים מתודעה של אחדות = "קשה לכעוס" ולא ממחשבות של פירוד "קשה לרצות", בוטח,
קָשֶׁה לִכְעוֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת חָסִיד. שמושל הוא ברוחו ומתנהג תמיד לפנים משורת הדין
"חסד ואמת אל יעזבוך, קשרם על גרגרותיך, כתבם על לוח לבך" (משלי ג' 3) פסוק זה אומר שערכי חסד ואמת ראויים לשכון תמידית בתחשבת האדם. זוהי תודעה של 'תיקון עולם'.
נוֹחַ לִכְעוֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת רָשָׁע: כועס לעיתים קרובות ומתעקש לא להתפייס.
רוצים לחיות בעולם כזה?