תולדותיו: עקיבא בן יוסף, חכם מהדור השלישי לתנאים. המסורת מספרת כי היה בן למשפחת גרים מצאצאי סיסרא. עד גיל ארבעים היה רועה צאן ועם הארץ. רחל, בתו של כלבא שבוע, התאהבה בו והסכימה להנשא לו, בתנאי שילך ללמוד תורה. לאחר נישואיו למד תורה אצל רבותיו ר' אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניה. כחכם היה בר-פלוגתא של רבי ישמעאל שטען "דברה תורה בלשון בני אדם". ר' עקיבא טען שאין דברים מיותרים בתורה ויש לדרוש כל תג ותג. בסיפור אגדי אודות מתן תורה מוזכר כי משה רבנו הגיע לבית מדרשו של ר' עקיבא ושמע מפיו על הצורך לדרוש את כל סימני התורה. רבי עקיבא היה שייך לקבוצת החכמים הקנאים שבקשו למרוד ברומאים, להחזיר את העצמאות הפוליטית ולבנות מחדש את בית המקדש. לא כל החכמים הלכו בדרכו וידועה אמרתו של רבי יוחנן בן תורתא: "עקיבא, יעלו עשבים בלחייך (תקבר באדמה ועשבים יצמחו מגופך) ועדיין בן דוד לא בא" (ירושלמי, תענית פרק ד, ה). עם תחילת תכנון המרד הפך למנהיג הרוחני של מרד בר כוכבא, האסון הלאומי הגדול ביותר שנפל על עמנו, פרט לשואה בת זמננו. לאחר כשלון המרד גזר אדריאנוס קיסר גזרות שמד על היהדות ועשרה תנאים חשובים, ביניהם גם רבי עקיבא, הוצאו להורג במיתות משונות.
מתוך הפרשנות המסורתית: רבינו יונה מוסיף לפתיחת המשנה: "אבל כובד ראש ויראה סייג לעריות. שכל המשנה בסייגים מדברת". פרוש מגן אבות מלמד ששחוק וקלות ראש מידות פחותות הן, המביאות את האדם להתפרקות מוסרית ועליו להתרחק מהן. הרמב"ם, בהתייחסו לשתיקת החכם, אומר: "לפיכך לא ימהר להשיב ולא ירבה לדבר".
התייחסותי: המילה "סייג" חוזרת במשנה קצרה זו ארבע פעמים. סייג פרושו גדר. לא זו העשויה חוטי ברזל ותיל, אלא דווקא זו שאנו מקבלים על עצמנו שלא לעבור אותה במצבים שונים. מהמשפט הראשון אנו לומדים על החשש הגדול של חז"ל בנושא התנהגות מינית לא ראויה, זו הקרויה בפי חכמים בשם ערווה. בחברה של ימינו בטויים כמו "סתם" הנאמר כ"סתאאם" או "בצחוק" הם בטויים שגורים. התייחסות של שחוק וקלות ראש לא נתפסת, בד"כ, כעניין רציני. לא פעם אנו נתקלים במעשים או בביטויים שיש בהם כדי לפגוע או להעליב, אלא שדווקא הצד הנפגע או הנעלב נתפס כחסר חוש הומור וככזה שאיננו מבין בדיחה. תוכניות ריאליטי שונות מביאות את מצבי המבוכה הללו לידי שיכלול מקסימאלי והסולדים מהן נחשבים לכאלה שאינם מבינים. מן הצד השני, אנו נתקלים לא אחת באירועים להם שותפים גברים ונשים כאשר השימוש במושג "הטרדה מינית" חוזר ונשנה. מערכת המשפט האלטרנטיבית, זו הקרויה בפינו "עתונות", נוטה לשפוט את המעורבים עוד טרם הגיע המעשה לפני שופט. לא אחת נסגר התיק מחוסר הוכחות והצד הנתבע נשאר עם שברון הלב וחסרון הכיס. על כן המסקנה של הפתיחה, לטעמי, מלמדת אתנו כי יש להציב סייגים, גדרות, לכל מעשי הצחוק וקלות הראש.
מן המשפט השני, בו מופיע הסייג פעמיים, אנו לומדים על חשיבותו כתוחם את עולם הרוח ואת העולם הפיזי. בני אדם מסורתיים מציבים לעצמם סיגים ובאמצעותם הופכים לבני ובנות תורה, למי שהתורה היא נר לרגליהם ומכתיבה את דרכי חייהם. על יד הרוחני בא המעשי: כשאנחנו קובעים לעצמנו כי ישנם גורמים נוספים, מלבד הקרובים לנו, להם אנחנו חייבים לעזור עם עושרנו-רכושנו. בתענית ט' עמוד א' אנו קוראים: עשר (תן מעשר) בשביל שתתעשר.
המשפט השלישי מלמד אותנו את כוחה של ההחלטה האישית. אין צריך לפרוש מחיי העולם והנאותיו. מוטב שנקבל על עצמנו להתנהג בדרך שתגרום לנו להרגיש שלמים עם עצמנו.
