"הוא היה אומר": רבי עקיבא התנא הגדול שהיה אנאלפבית ורועה את עדרי כלבא שבוע עד שנתו הארבעים, נשא את בתו של כלבא שבוע, רחל, לאישה, והלך במצוותה ללמוד תורה, עד שהעמיד עשרות אלפי תלמידים. מתואר בספרות חז"ל כאחד מגדולי המיסטיקנים, במשנה במדרש ובתלמוד בספרות ההיכלות ויורדי המרכבה – רבי עקיבא הוא זה שנכנס לפרדס ויצא בשלום. כמו כן היה הדמות הרבנית הרוחנית המרכזית אשר תמכה במרד הגדול של בר כוזיבא/כוכבא ברומאים, ועל כן הוצא להורג על ידם כאחד מעשרת הרוגי מלכות. ביום הכיפורים אנו קוראים כי בשעה שסרקו שערו במסרקות ברזל אמר את קריאת שמע, על מנת לקיים את מצוות "ואהבת את ה' אלוהיך בכל נפשך – אפילו נוטל את נשמתך" , ויצאה נשמתו באחד.
"והכל מתקן לסעודה": זוהי סעודה שלעתיד לבוא, על פי מסכת שבת דף קנ"ג עמ' א' שבה נאמר: "אמר רבי יוחנן בן זכאי משל למלך שזימן את עבדיו לסעודה ולא קבע להם זמן. פיקחין שבהן קישטו את עצמן וישבו על פתח בית המלך אמרו כלום חסר לבית המלך טיפשין שבהן הלכו למלאכתן אמרו כלום יש סעודה בלא טורח בפתאום ביקש המלך את עבדיו פיקחין שבהן נכנסו לפניו כשהן מקושטין והטיפשים נכנסו לפניו כשהן מלוכלכין שמח המלך לקראת פיקחים וכעס לקראת טיפשים אמר הללו שקישטו את עצמן לסעודה ישבו ויאכלו וישתו הללו שלא קישטו עצמן לסעודה יעמדו ויראו".
"החנות פתוחה והחנוני מקיף"
רבי עקיבא בוחר לתאר את עקרון ההשגחה האלוהית ואת עקרון השכר והעונש במטאפורה מתחום המסחר והכלכלה – האל מתואר כחנווני שמוכר בהקפה: כל מה שיש לו לאדם ניתן לו בהלוואה שאותה הוא יצטרך להחזיר במוקדם או במאוחר, ברצונו או שלא ברצונו. בקריאה עכשווית, מרתקת בעיני בחירתו של רבי עקיבא להשתמש במטאפורה זו דווקא משום שהעידן הנוכחי מתאפיין בכלכלה ממונפת שבה מתן אשראי ולקיחת אשראי הפכו לכוח עיקרי בהנעת הכלכלה ובהגדרת יחסי הכוח בין בני אדם, עשירים ועניים.
כסף מלשון כיסופים
לתרבות האשראי, אשר מהותה היא חיים בהווה על חשבון העתיד, בין אם מדובר בגירעון תקציבי של מדינות שלמות או בחיים במינוס מתמיד של משקי הבית, השלכות נפשיות ורוחניות כבדות משקל המשפיעות על אורחות חיינו ומצב רוחנו הרבה מעבר לפן הכלכלי החומרי. כחברה וכיחידים אנו נוטים לבלבל בין צרכים ובין רצונות, רוכשים בכסף שאין לנו דברים שאנחנו לא באמת צריכים, ובכך ממשכנים את החופש העתידי שלנו ושל הדורות הבאים.
ניסיונות לפתור את המשברים הכלכליים של דורנו הנובעים מעמדה אנושית בלתי אחראית זו באופנים שהם כלכליים בלבד לא יצלחו. רק מבט אמיץ פנימה אל עבר רוחו ונפשו של האדם, אל שורש הכיסופים, יוכל להוביל להתנהלות נכונה יותר של דורנו בכל הקשור לכסף. אני רואה בדבריו של רבי עקיבא כאן אתגר לכולנו המציע לנו לזכור שכל מה שאנו לוקחים בהלוואה, נצטרך להחזיר בסופו של יום. ועל כן, מוטב שננהל את משאבינו הרוחניים, הנפשיים והחומריים באחריות ובתבונה.
