מן הראוי כי בפתיחת העיון במסכת אבות באתר התנועה אתייחס אל הרבדים הרבים של פרשנות המשנה מספרות הגאונים ועד ימינו. למעלה ממאתיים פירושים שונים נכתבו למסכת זו ואם תעיינו בויקיפדיה תוכלו לקרוא על פרשנויות ופרשנים נבחרים וגם רשימה ביבליוגרפית קצרה לנושא. אבל היות ובאתר התנועה הרפורמית אנו נמצאים, לקחתי לעצמי את הרשות לא להיות פרשן, אלא דווקא היסטוריון של תולדות השימוש במשנה הראשונה של מסכת אבות בתולדות הרפורמה.
משנה זו, הפותחת את מסכת אבות, היא אולי הפופולארית ביותר בעולם הרפורמי בין משניות המסכת. בכל שבוע עולים ברחבי העולם הרפורמי מאות בנים ובנות כבני/בנות מצווה לתורה ומשנה זו פותחת את טקס בגרותם היהודי.
כבר לפני למעלה ממאה וחמישים שנה הגה רב ליבראלי עלום שם את הרעיון כי חציה הראשון של משנה זו מתאים מאד לטקס המבטא את כניסתם של הבנים והבנות לעולם המבוגרים. בטקסי הקונפרמציה שהחלו להתקיים בקהילות הליבראלית/רפורמיות באירופה, אחר כך גם בארה"ב ומאוחר יותר בשאר ארצות העולם, רצו הרבנים להדגיש את רעיון ההמשכיות והעברת הערכים מדור לדור, מאב ואם לבן ולבת. אותו רב עלום שם לא הסתפק בהטפה חוצבת להבות מעל בימת בית הכנסת, אלא ראה לנכון לערוך גם טקס שיביע את השינוי שחל בבני הנוער בני ה-16 וה-17 המציינים את כניסתם לעולם המבוגרים. דמינו לעצמכם בית כנסת ליבראלי גדול בגרמניה. ערב חג שבועות-חג מתן תורה, לפני ארון הקודש הגדול ובו עשרות ספרי תורה עומדים הרב, החזן ופרנסי הקהילה, כולם עטופים בגלימות שחורות. ספרי התורה מוצאים מהארון וניתנים לכל אחד ואחת מבני שנתון המתבגרים. הבחורים הצעירים לבושים בחליפות שחורות והעלמות הצעירות בשמלות לבנות. מראה כנסייתי ממש. מה שמיחד את הטקס והופך אותו לטקס יהודי הם בדרך כלל שני משפטים עבריים: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יהוה אֱלֹהֵינוּ יהוה אֶחָד וחציה הראשון של משנה א בפרק א' במסכת אבות: משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הנערים והנערות הצעירים הללו לקחו בזרועותיהם את ספרי התורה ואִתם את מסר יום התבגרותם. רובם המכריע ישמרו את יהדותם וינחילו אותה לדורות אחריהם.
עברו כמעט מאתיים שנה מאז, טכס הקונפרמציה כבר איננו קיים. הקהילות הרפורמיות ברחבי העולם היהודי חזרו לחוג בר ובת מצווה לבניהם ובנותיהם. לצערנו הרצון להמשיך ולהיות יהודי לא תמיד מפעם בליבות האנשים הצעירים הללו, אך עדין כוחם של שני משפטים אלו רב ומשאיר את רישומו. לאחרונה פגשתי אדם צעיר, סטודנט באחד ממוסדות ההשכלה הגבוהה. כשראה אותי הוא דלג אלי בשמחה, חבק אותי, לתדהמתי, והציג את עצמו כמי שחגג אצלי בבית הכנסת את בר המצווה שלו לפני שלוש עשרה שנים. דברנו קצרות, כשנפרדנו אמר: אני זוכר שהעברת את ספר התורה דרך סבי, סבתותי, והורי – אלי. את המשפט על העברת מסרי היהדות מדור לדור, אותו משפט ששמותיהם של משה ויהושע, זקנים ונביאים מופיעים בו – עדיין חרוט בזיכרוני.
הרב יהורם מזור הוא עורך מדור הדרשות באתר התנועה הרפורמית
