קיימות בראי יהודי ורוחני
בעידן הנוכחי אנו חשים ביתר שאת את השפעות משבר האקלים: התחממות גלובלית, שרפות ענק, הצטמצמות המגוון הביולוגי, פסולת, ותרבות של צריכת יתר. ביהדות, האחריות לסביבה אינה רעיון חדש אלא יסוד עתיק: כבר בספר בראשית האדם מוצב בגן "לעבדה ולשמרה", לא כבעלים אלא כשומר. חז"ל הזהירו "בל תשחית", עיקרון שמציב גבול מוסרי לבזבוז ולפגיעה במשאבים, והרמב"ן הדגיש כי הארץ שייכת לאל והאדם הוא נאמן זמני עליה.
שנת השמיטה, אולי המודל האקולוגי הקדום בעולם, מורה על הפוגה לקרקע, צמצום ניצול, ושיקום מחזורי של האדמה והחברה גם יחד. מצוות נטיעת עצים, היחס לבעלי חיים, והקריאה לראות בבריאה רשת קשרים אחת, מלמדים כי קיימות היא גם רוחנית: שמירה על האדמה, על הים, על האוויר ועל כל חי היא שמירה על קדושת החיים עצמם. היום, יותר מתמיד, אנו מבינים כי דרוש "מסלול מחדש", חזרה לאיזון בין צורך לרצון, בין שפע לאחריות, ובין מסורת לעתיד. החיבור בין אקולוגיה ליהדות קורא לנו לפעול מתוך אמונה, אחריות, ותקווה, כדי להשאיר לדורות הבאים עולם בריא יותר, צודק יותר, וקדוש יותר.
אקלים וקיימות – תכנים ומקורות
שבתות סביבתיות
בתנועה הרפורמית יש לנו שבתות סביבתיות הן מפגש בין רוח, קהילה ואחריות לכדור הארץ. שבת כדור הארץ שמתקיימת קרוב ליום כדור הארץ באפריל ובה אנו מציינים חיבור לטבע וקיימות יהודית עכשווית. בשבת נח אנו מתמקדים בקשר בין יהדות וסביבה.
אנו מזמינים אתכם לשלל מקורות לשבת בנושא סביבה
