רבי אלעזר המודעי היה חכם ארץ ישראלי שחי בסוף המאה הראשונה ובתחילת המאה השנייה לספירה. שם "משפחתו" מעיד על כך שעיר מוצאו או מגוריו הייתה העיר מודיעין. לרבי אלעזר מיוחסים מאמרים בתחום האגדה בלבד אך בקיאותו הרבה בתחום זה גרמה שלא פעם הוזכר שמו כמי שמסוגל לבאר עניין אגדה מסובך. סופו של רבי אלעזר מתואר בתלמוד הירושלמי (ירושלמי תענית ד',ה) לפי תיאור זה לא הצליחו הרומאים לכבוש את העיר ביתר שהייתה המבצר האחרון במרד בר כוכבא. זאת משום שרבי אלעזר התפלל להצלת העיר ותפילותיו התקבלו. בעקבות מידע כוזב שהגיע את בר כוכבא, היה על פי המסורת אחיינו, שרבי אלעזר מבקש למסור את ביתר לרומאים בעט בו בר כוכבא והרגו.
מאמרו של רבי אלעזר מלמד אותנו דרכי התנהגות בכמה מסוגיות הייסוד של היהדות.לדעתי מציגה בפנינו המשנה מבנה נוסף של נושאים שכל כך חשובים לקיומה של היהדות שאסור בשום אופן לעבור עליהם.
המחלל את הקדשים: כל זמן שבית המקדש היה קיים כוונת האיסור הזה היא לגבי הקורבנות והמתנות שהיה העם מביא לבית המקדש. עם חורבנו הועתקה המשמעות לאותן מתנות הכהונה שהמשיכו לקיים כגון מעשרות ושביעית.
המבזה את המועדות: רשימת המצוות המעשיות אותן יש לקיים במועדי ישראל לאורך השנה כולה היא עתירת מעשים. החל משמיעת קול השופר והסדרת יחסינו עם החברה הסובבת אותנו, דרך ישיבה בסוכה ונטילת המינים ועד התייחסות לחורבן הבית ב-ט' באב ושאר התעניות לזכר החורבן. אדם אשר איננו מקיים את אותם מצוות ואיננו מתייחס למעגל השנה היהודית.
המלבין פני חברו ברבים: ביוש הריע בציבור במקום ההערה האישית באופן דיסקרטי היא סוגיה חשובה בתחום החיים בין אדם לחברו. בקונטקסט של המשנה הזאת אמירה זו היא יוצאת דופן משום ששאר חלקי המשנה עניינם הוא בתחום האמונה.
המפר בריתו של אברהם אבינו: ברית המילה, המצווה הראשונה של עמינו, מקובלת עד היום כמצווה הראשונה במעלה אותה הקפיד העם היהודי לקיים בכל תולדותיו. שתי תקופות קשות בתולדותינו התייחדו באיסור המילה ע"י השלטון הזר. הראשונה – תקופת שלטונו של אנטיוכוס הרביעי (167 לפה"ס) שבעקבות הגזירות פרץ מרד החשמונאים והוקמה מדינת יהודה החופשית. השנייה – גזירות אדריאנוס קיסר אשר בעקבותיהם פרץ מרד בר כוכבא (132-136לספירה), יש חוקרים הסבורים כי הגזירות הוטלו לאחר המרד. פרט לתקופות אלו כמעט לכל אורך ההיסטוריה הקפדנו בקיום ברית המילה. צריך לציין כי בעת המודרנית נשמעו לא אחת קולותיהם של אלו הקוראים להפסיק למול את ילדינו ולא לפגוע בגופם. חשוב לציין כי למרות הקולניות מספרם של אילו הוא זעום ביותר
המגלה פנים בתורה שלא כהלכה: מושג זה איננו ברור כל צורכו. הפירוש המקובל הוא מי שמוצא בתורה פירושים = פנים העומדים בניגוד להלכה המקובלת. "מגלה הפנים" הוא מי שמנסה להוכיח על סמך הכתוב כי תורה, למשל בהתייחסות למשפט הקודם, איננה מחייבת לקיים מצוות ברית מילה לתינוקות העם.
כל אותם חמש קטגוריות המובאות במשנתו שלרבי אלעזר המודעי עונשן אחד הוא. גם אם אותו אדם הוא למדן ומעשיו טובים איננו בן העולם הבא שזו דרגת העונש הגבוהה ביותר לדעתם של חז"ל.
איך מתנהגים בחברת בני אדם – אבות ג', יב / הרב יהורם מזור
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: הֱוֵי קַל לָרֹאשׁ וְנוֹחַ לַתִּשְׁחֹרֶת וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּשִׂמְחָה:
רבי ישמעאל בן אלישע הכהן, חכם ארץ ישראלי שחי בסוף המאה הראשונה ובתחילת המאה השנייה לספירה. המסורת בגמרא (בבלי גיטין נ"ח, ע"א) מלמדת אותנו כי ישמעאל הנער הצעיר נשבה בעת החורבן והובא לשוק העבדים ברומי. ר' יהושע בן חנניה שהיה באותה עת בעיר פדה וגידל אותו כבנו וכתלמידו. בבגרותו היה רעו הקרוב של ר' עקיבא והשניים עסקו לרוב בפרשנות המקרא והסקת מסקנות יישומיות הקשורות לדרך בה יש לקיים מצוות. לרבי ישמעאל מיוחסת משנת "שלוש עשרה המידות שהתורה נדרשת בהן". המידות הן קבוצת כלי לוגיקה תלמודית אשר משמשים לפירוש אופרטיבי של פסוקי התנ"ך באמצעות מדרש כדי להסיק מסקנות שלא נאמרו במפורש. על סמך כללים אלו הסיקו חכמים מסקנות הלכתיות ודינים שאינם נובעים ישירות מהכתוב ובדרך זו תרמו לפיתוחם של ההלכה והאגדה.
במשנה אנו מוצאים שלוש הנחיות-המלצות לגבי דרכי ההתנהגות עם חלקיה השונים של החברה.
הוה קל לראש: הפוך את עצמך כירוד, נקלה או קל בפני אילו הנחשבים לראשי הציבור שהם המבוגרים והזקנים בחברה המסורתית. בקלות ובנועם קבל את הנהגתם וקיים את ההנחיות שאתה מקבל מהם.
נוח לתשחורת: התייחס בסבלנות ובסובלנות אל הצעירים שבחברה. אלו אשר שער ראשם עדין שחור והוא המעיד על גילם הצעיר
הוה מקבל את כל האדם בשמחה: בין אילו המכונים ראש ואילו המכונים תשחורת מצוי מרבית הציבור. לגבי חלק עיקרי זה של החברה מנחה ר' ישמעאל את שומעי לקחו: קבלו כל אדם בשמחה.
בספרות האגדה אנו מוצאים מדרשים רבים שעניינם החשיבות הרבה שבשמירה על המרקם החברתי. אחד המקומות בהם בחרנו כתנועה להדגיש עניין חברתי זה הוא תיקון ט"ו בשבט, להלן שני מדרשים:
* אמר רבי שמעון בן לקיש: אומה זו כגפן נמשלה. זמורות שבה – אלו בעלי בתים. אשכולות שבה – אלו תלמידי חכמים. עלים שבה – אלו עמי הארץ. קנוקנות שבה – אלו ריקנים שבישראל. וכל אחד מחלקי הגפן חשוב כחברו ורק כשכולם שלמים הגפן נותנת את פריה. (עפ"י חולין צ"ב ע"א)
* למה נמשלו ישראל לתמר? מה עץ תמר זה אין בה פסולת אלא: תמרים לאכילה, לולב לארבעת המינים, כפות לסכך הסוכה, סיבים לחבלים, וקרשים לבנין בית. כך הם ישראל – אין בהם פסולת. אל מהם בעלי מקרא, מהם בעלי משנה, מהם בעלי אגדה, מהם בעלי מצוות, מהם בעלי צדקות. (עפ"י בראשית רבה מ"א)
