תולדותיו: רבי אלעזר בן עזריה, תנא בן הדור השלישי לתנאים ובן זמנו של רבי עקיבא. מפורסם בשל ייחוסו ככהן, דור עשירי לעזרא הסופר וכאחד מעשירי דורו. כיהן זמן מה כנשיא הסנהדרין, אחרי שחכמים בחרו בו בעקבות הדחת רבן גמליאל דיבנה מהתפקיד. מיוחסת לו האמרה: "דברה תורה כלשון בני אדם" (קידושין י"ז, ע"ב). כמו כן ידוע עליו שנתן משקל רב לשאלת היחס בין ההלכה, המוסר האנושי וערך חיי אדם. נהג לפסוק על פי הפשט. גם אילו שאינם נמנים על לומדי המקורות מכירים את שמו משני קטעים המופיעים בהגדה של פסח.
פרשנות הרמב"ם: רוצה לומר בזה שכל שנים מאלו כל אחד משניהם מועיל במציאות האחר ומשלים זולתו, ואמנם דבריו בדעת ובבינה הוא עניין פילוסופי דק מאד… וכאילו יאמר שאם לא נשכיל מושכל אין דעת לנו ואם לא יהיה דעת לנו לא נשכיל מושכל כי בדעת נשיגהו.
מחשבות בעקבות קריאת המשנה: מרביתה של משנה זו עוסקת בהשוואה שבין העץ הגדל בחצרנו או במטע לבין האדם. הקשר ההדוק בין בני האדם והעצים התחיל משחר עולמנו הרעיוני. את האדם שנוצר ביום השישי משכן הבורא בגן עדן והכתוב מתייחס אל עצי הגן בלבד ולא אל שאר הצמחים שבו. כמי שגדל שני ילדים משלו וגם נטע לא מעט עצים בחייו אני חושב כי ההשוואה הזאת, בין האדם והעץ, היא השוואה טובה. שתיל עץ, ממש כמו תינוק, זקוק להשגחה מתמדת מצידו של הנוטע. אומנם, וזאת יודע כל מי שהשתתף בטקסי נטיעות, יערות הקק"ל אינם ממש בחצר האחורית של ביתנו ואין אנו ממש מטפלים בעצים שנטענו במסגרת נטיעות ט"ו בשבט. אבל כדאי לשים לב לעובדה כי נטיעות אילו הם של אילנו סרק שאינם עושים פרי ואנו משאירים אותם להתמודד לבד עם צמיחתם מתוך ידיעה ברורה שבמקום הנטע שיבול יכנס שתיל חדש בשנה הבאה. נטיעת עצי פרי, כמו גידול ילדים, איננה יכולה לסמוך רק על המזל. הנוטע חייב להשקות ולזבל, לטייב את האדמה ולגזום ועוד מלאכות דומות כדי להגיע תוך מספר שנים קטן למצב שיוכל ליהנות מפרי העץ. בדומה לכך גם גידול ילדים דורש מאיתנו, ההורים, טיפוח פיזי מרובה בשנים הראשונות של הילד, טיפוח שבמשך הזמן הופך להיות פחות ופחות פיזי ויותר רוחני. טיפוח כזה בחיי האדם נקרא חינוך. אין אנחנו נוהגים בילדינו כעצי סרק ומניחים להם להתמודד בעצמם עם איתני הטבע וקשיי החיים. אנו מגדלים את ילדינו כעצי פרי עם התקווה והתפילה כי גידולם-חינוכם יעשה פרי. במסגרת זו אנו ההורים מלמדים-מחנכים את ילדינו למצוא את מקומם בחיים, להתמקד במה שהם רואים כדרך חייהם המועדפת ואז להעמיק שורשים כדי שרוחות מצויות או חזקות לא יעקרו אותם ממקומם. זאת הבין גם הסופר המקראי כאשר לימד אותנו: כי האדם עץ השדה (דברים כ' 20).
