תולדותיו: ראו במשנה הקודמת.
מתוך הפרשנות המסורתית: פירושו של רב שמואל די אוזידא (צפת במאה ה-16) שאומר שהמשנה "פונה דווקא אל אישי הציבור שבקהילה, ומייעצת להם כי 'יזהרו בנטיית הרשות מן הציבור לכל דבר שיעשו בשבילו.'" זאת אומרת, המשנה מדברת אל איש ציבור ומזהירה אותו לזכור את מקומו עבור הציבור הרחב. מופיע אצל אביגדור שנאן, "פרקי אבות – פירוש ישראלי חדש".
רבי יוסף יצחק שניאורסון (רוסיה וארצות הברית במאה ה-20) הופך את המשנה לכלי להתבוננות פנימית. הוא אומר שה"רשות" היא יצר הרע שנראה "כ'אוהבו' של האדם ו'מסכים' לו בכל אשר יעשה" אבל לא באמת מוביל אותו בדרך הנכונה.
התייחסותי: השאלה שלי היא: במי אפשר לתת אמון וממי להיזהר? זאת שאלה עניינית עבורי לאחרונה. חיפשנו עוזרת בית. מי שחיפש פעם עוזרת יודע שזאת לא משימה פשוטה. במיוחד אם אתה רוצה לשלם "מעל השולחן" ולבטח את העובד בביטוח לאומי.
לא מצאנו מענה דרך חברים, לכן פנינו לעסקים שפרסמו באינטרנט. דרך אחד הפרסומים הגענו לבחורה צעירה שנשלחה על ידי חברה כלשהי. בפעם הראשונה, היא נראתה יעילה ונחמדה. בפעם השנייה, היא ממש ניקתה את הדירה. היא לקחה דברים שאפשר לחיות בלעדיהם וכסף שאפשר להרוויח שוב. אבל האבדן כואב – הדברים לא היו בעלי ערך כל כך גבוה אבל אני ובן זוגי איבדנו חפצים שקיבלנו מההורים שלנו – מההורים שלי שגרים רחוק ומהאבא של בן-זוגי שנפטר לפני שמונה שנים. אי אפשר להחליף אותם. ומעל הכל, הייתה כאן הפרת אמון, מצד העוזרת בבני אנוש ובמערכת החברה שאמורה לפקח על יושר החברים בה.
בפעם הראשונה בחיי, הלכתי למשטרה. הגענו למשרדים שלהם החדשים והמצוחצחים. קיבלנו שירות נעים ומכבד. השוטר לקח אותי ברצינות, רשם, חתם, ושלח את התלונה הלאה. עכשיו, אנחנו מחכים לשמוע מהחוקר שייצור קשר איתנו כדי לנסות לפצח את התיק. אין לי הרבה תקוות שאקבל את הדברים בחזרה או שהמשטרה באמת תטרח לעסוק בתיק. זו לא פעולת טרור, רצח, או סקנדל ציבורי. אבל בכל זאת, נעשה עוול והייתה עבירה על החוק.
ככל שהמצב שאני נמצאת בו כרגע מעציב אותי, כך גם המשנה שלנו מעציבה אותי. המסר הפשוט של המשנה הוא: אין לתת אמון בבן אדם. לכל אדם יש לו את האינטרסים משלו והוא יבחר לדאוג לעצמו ואף פעם לא יתחשב בך. כנראה שרבן גמליאל, שהמשנה בשמו, רוצה לעזור לנו לא להכניס את עצמנו לסיטואציה שבה נהיה קורבנות לניצול ואכזבה.
בסופו של דבר, למדתי, לצערי, להיזהר מאנשים לא מוכרים לי, להכיר באחריות של המעמד שלי כאשת ציבור שמייצגת את היהדות הליברלית, ולהמשיך בדיאלוג הפנימי הקיומי על ייעודי בעולם ואיך להיות האדם הטוב ביותר בזמן הקצר שהוקצב לי בעולם הזה.
