ניתאי מארבל, ליד טבריה, חי בתקופה של חוסר וודאות, כשהפרושים הוחלשו על ידי המלך אלכסנדר ינאי. לכן אין פלא שהוא הזהיר את לומדי לקחו להתרחק מאנשים רעים וממצבים שיוביל את האדם הטוב לרשע. אולי בארבל היה קל יותר להסתגר, אך ניתאי הבין את השפעת המעשים הרעים על אנשים חפים מפשע. כשם שאדם שמבשל בצל יריח, גם מי שמתקרב לרשע יושפע לרעה.
לכן העצה של ניתאי. במקום להיחשף לפיתויים, עדיף לשמור מרחק. מי לא מכיר אדם כריזמטי, שנעים להיות בסביבתו, על אף שהמצפון מזהיר שלא כדאי להתיידד איתו. האם הקירבה תטשטש את השכל הישר? עדיף להימנע ממגע עם אדם בעל שם מפוקפק.
חז"ל האמינו בשכר ועונש אך בימים מודרניים מספיק לזכור את האמרה בספר דברים שעניינה הוא קיומן של המצוות (יב:כח) " שְׁמֹר וְשָׁמַעְתָּ, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי, מְצַוֶּךָּ: לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ, עַד-עוֹלָם–כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ. "
האם אפשר לשבח ולצטט כותב הלכה מבריק כשהוא נוהג כגזען מובהק? האם אין חשש שאחרים יחשבו שהוא צודק ויתעלמו מהשלילי שבדבריו? האם זה שונה במקרה של המוסיקה של ווגנר שעניינה חוזר ועולה על בימת הציבוריות שלנו ?
בחברה המודרנית אנו עדים לתופעה של לחץ חברתי, במיוחד אצל צעירים, בין אם מדובר בעישון סיגריות וסמים ושתיית אלכוהול, בין אם מדובר באמירות של שנאת ערבים המגלגלות ומאומצות. במקרה הזה, אסור לנו כרבנים להתרחק מתופעות הרוע אלא לפעול כמורים ומדריכים ומלווים רוחניים כדי להשפיע ולהביא שינוי.
כשמשמיצים אותנו, הרפורמים, אנו לא צריכים להתעמת עם החולקים עלינו, השוכחים מה הוא טוב וישר. אנו חייבים לקרב את אלו המוכנים לשמוע וללמוד. עלינו להקשיב לניתאי הארבלי ולא להתייאש מהפורענות הבאה לידי ביטוי במעשיהם של החרדים. בהרבה מובנים הם השכנים שלנו, אך אין אנו נמשכים אליהם ולא מושפעים על ידיהם. אין לראות בהם דוגמה למופת. ובכל זאת, שונה ממה שאומר ניתאי הארבלי, שכנראה "נכווה" ממה שקרה סביבו, עלינו להיות במרכז העשייה ולהילחם בתופעות האטימות, השנאה, האפליה, הדעות הקדומות, לגרש את החושך ולהציע את האור.
