הרבה אפרת רותם והרבה מירה רגב

איך יוצאים ויוצאות משנת השמיטה? מה קורה בשנה שאחריה? האם השתנינו? האם העולם השתנה? מה קרה לכל הכוונות הטובות?
במובנים רבים, השנה השמינית היא נייר הלקמוס שמראה לנו האם חזרנו לאותם דפוסים והרגלים או שמא למדנו משהו בשנה האחרונה.

בתנועה הרפורמית הקדשנו את שנת השמיטה להתמודדות עם המשבר האקלימי-אקולוגי שאנחנו בעיצומו. בעידן הנוכחי אי אפשר לשוב לשגרה. העולם הטבעי כבר יצא מאיזונו וממסלולו. אם בסוף כל שנת שמיטה היינו רגילות ורגילים להתחיל את הספירה מחדש, לספור שוב מאחד, הפעם אין לנו את הפריווילגיה לעשות זאת, ועלינו להמשיך לשנת השמונה. עלינו להמשיך ולמשוך חוטים משנת השמיטה אל חיינו העמוסים, אל הרגלי הצריכה שלנו, אל המחאה האזרחית בה עלינו לקחת חלק, אל שינוי ההרגלים, אל השנה השמינית.

.
בספירה היהודית, למספר שמונה יש מעמד מיוחד. הוא כמו מעבר לספירה הרגילה, מעבר לשבוע, מעבר לשנת השמיטה, הוא שבע ועוד אחד. למשל, בשמיני עצרת, שמונה ימי מילה, שנת החמישים וכך גם שנת היובל. בכך המספר שמונה מבטא את האפשרות לנס, חריגה מהסדר הרגיל, התחדשות המים, הסרת העורלה, שיבת האדמה לעצמה. ואולי דווקא הפעם, בשנה השמינית, לא נשוב אל מי שהיינו, נחרוג מהסדר הרגיל שלנו, ונעשה ככל יכולתנו לעזור לאדמה לשוב אל עצמה.

חגי תשרי מספקים לנו זמן להתכוונות, לכוונה, לווידוי, לכנות. הם מספקים מפגשים חוזרים ונשנים עם עצמנו ועם קהילתנו, בפרקי זמן קצרים וצפופים יחסית. בואו נקדיש חלק ניכר מתפילות החגים לריפוי העולם. המשבר האקלימי-אקולוגי הוא הגדול ביותר שאנחנו חווים במהלך חיינו. עלינו כרבות וכרבנים לעורר את הקהילות לחזור בתשובה כלפי האדמה. הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם.