שרונה בוטנרו מספרת על הקשר בין הקהילה לאנשי "הבית בבלפור"
סניף בת ים של עמותת אנוש (העמותה הישראלית לבריאות הנפש) נקרא "הבית בבלפור" והוא הוקם כמרכז קהילה, חברה ופנאי וכמרכז תעסוקתי למתמודדים עם מגבלה נפשית בתהליכי שיקום.
לפני מספר חודשים פנתה אלינו ג'ני רכזת המועדון ושאלה אם נהיה מוכנים לעשות אצלם מפגשים של פרשת השבוע. כמובן שהסכמנו.
במפגשים אנחנו מדברים על החודש העברי שלפנינו, על פרשת השבוע, על איך פרשת השבוע מתקשרת עם החיים שלנו ואל ההתמודדויות שלנו על העולם שסובב אותנו. בסוף כל מפגש כזה אנחנו עורכים קבלת שבת עם יין וחלות. קהילת תפילת הים בבת ים היא קהילה קטנה ומשפחתית וככזאת המפגשים נוחים ונעימים, כמעט משפחתיים. אנחנו יושבים במעגל גדול, שבו אין הפרדה בין אנשי הבית לבין אנשי הקהילה – וכל אחד ואחת מביא את חלקו לדיון.
וזה אולי סוד הקסם של המפגשים האלו, והסיבה שגם אנשי הקהילה וגם אנשי הבית כל כך שמחים בהם. בהתחלה זה הפתיע אותי ואת חברי הקהילה האחרים, שאנחנו מגיעים לבית של מתמודדים עם מחלות נפשיות ואנחנו לא יכולים להבדיל בין המתמודדים לאנשי הצוות של המקום. הסטיגמה של מחלת נפש היא כל כך חזקה שעד שאתה נפגש עם אנשים אמיתיים שמתמודדים זה קשה להבין שלצד ההתמודדות שלהם הם חיים חיים נורמליים כמוני כמוך.
וכמו אנשים נורמליים בבת ים גם להם היו סטיגמות עלינו. במפגשים הראשונים כשהגענו הם שמעו רפורמים, הם אמרו לנו "אתם נוצרים", "אתם כופרים", דברים שאנחנו רגילים לשמוע מהאוכלוסייה השמרנית יחסית בבת ים. וזה מאוד הגיוני, יש ביניהם חובשי כיפות ואנשים שבאים מבתים אורתודוקסיים מאוד. אבל אחרי שהסברנו מה ההבדלים ומה אנחנו עושים שונה, ולמה לדעתנו נשים צריכות לעלות לתורה זה יצר שיח מאוד מעניין, ומאוד מקבל משני הצדדים.
בחנוכה הגענו אל המועדון למסיבת חנוכה. סיפרנו על נס חנוכה ועל חלקן של נשים במרד, הדלקנו נרות יחד וכמובן, אכלנו סופגניות. בסוף המפגש ירד גשם חזק, ורצינו כבר ללכת, וכולם ניסו לשכנע אותנו להישאר עוד ושנספר להם עוד על חנוכה ועל הרפורמים ועל הקהילה שלנו. זה היה נוגע ללב והרגשנו מאוד מאוד רצויים.
בהמשך הדרך אנחנו מתכננים עוד פעילויות כמו קריאת מגילה משותפת בפורים וכמובן להמשיך את המפגשים החודשיים של פרשת השבוע. הפעילות נעשית בליווי של מחלקת שילוב אנשים עם מוגבלות, הפועלת במסגרת בכבוד – המרכז הרפורמי למעורבות חברתית.
