בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הַדֶּבֶר מִתְרַבֶּה. בָּרְבִיעִית, וּבַשְׁבִיעִית וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. בָּרְבִיעִית, מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשְּׁלִישִׁית. בַּשְּׁבִיעִית, מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשִּׁשִּׁית. וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, מִפְּנֵי פֵרוֹת שְׁבִיעִית. וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, מִפְּנֵי גֶזֶל מַתְּנוֹת עֲנִיִּים:
מתוך הפרשנות המסורתית: ועל חילול השם – ברטנורא: שעובר עבירות בפרהסיה. רש"י: אדם גדול שבני אדם למידים הימנו והוא אינו נזהר במעשיו, נמצאו הקטנים מזלזלים בתורה על ידו, שאומרים: זה מבין שאין ממש בתורה ובמצוות ונמצא השם מתחלל על ידו (רש"י שבת ל"ג ע"א) מקצתן רעבים ומקצתן שבעים: שבת ל"ב, ע"ב: בעוון ביטול תרומות ומעשרות שמים נעצרים מלהוריד טל ומטר, והיוקר הווה, והשכר אבד, ובני אדם רצים אחר פרנסתם ואין מגיעים.
התייחסותי: נחזור ונזכיר: פרק ה' כולל משניות ששם מחברם לא מפורש. עקרן של המשניות הוא עיסוק במספרים שהמרכזיים שבהם הם עשרה, שבעה וארבע. משנה ט', שהיא המשך ישיר של משנה ח', עניינה המרכזי הוא סוגי הפורענויות הבאות לעולם בגלל עבירות חמורות של בני האדם. על דרך של "מידה כנגד מידה", במילים אחרות: אם חטאת בתחום מסוים צפה לעונש מסוג מסוים.
האמונה בהשגחה אישית הייתה ובהרבה מקרים עדין מככבת באמונה היהודית. על פי השקפה זו על האדם לדעת כי יש מי שבאופן מתמיד בוחן את מעשיו ומשלם שכר או עונש על פעולותיו.
עולמנו צריך להיות עולם טוב. כבר בבריאה סוכמו הבריאות של כל יום ויום במילים: "וירא אלוהים כי טוב". אם העולם הוא טוב מה הסיבה שיש רוע בעולם? בישעיהו (מה 4-7 ) מלמד אותנו הנביא את דברי ה': לְמַעַן עַבְדִּי יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל בְּחִירִי …: אֲנִי ה' וְאֵין עוֹד, זוּלָתִי אֵין אֱלֹהִים …: לְמַעַן יֵדְעוּ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וּמִמַּעֲרָבָה כִּי אֶפֶס בִּלְעָדָי אֲנִי ה' וְאֵין עוֹד: יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי ה' עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה:
על פי השקפת הנביא גם מקורו של הרע הוא מאלוהים ולכן צריכה להשאל השאלה מדוע בורא האל ומביא רוע לעולמו. משנתנו באה להסביר חלק מהתופעות הקשות ביותר של הרוע: חיה רעה, גלות, והַדֶּבֶר. שבועת שווא ונשיאת שם ה' לשווא ופעילות שיש עימה חילול השם גורמים לחיה הרעה הפוגעת בבני אדם לעזוב את משכנה הקבוע ולהגיע אל משכנות האדם ולפגוע בו. גלות באה על שאנשים עוברים במודע על שלוש העבירות שעליהן נאמר: ייהרג ובל יעבור וגם בשל השמטת הארץ שהיא עבודת אדמת ארץ ישראל בשנת השמיטה.
שבועת השקר וחילול השם פותחות. הראשונה היא שבועה לבטלה וללא צורך או שבועת שקר. חילול השם, לדעת פרשן המשנה ברטנורא, היא עברות שאדם עושה בציבור. רש"י גורס שחילול השם הם עבירות שאדם חשוב עושה ואחרים לומדים ממנו וחוזרים על מעשיו הרעים.
הגלות כעונש גם היא מידה כנגד מידה. אתם, עם ישראל, רציתם בעבודה זרה ולכן אגלה אתכם אל הארצות בהן היא שולטת. גם לגבי גילוי עריות ושפיכות דמים מדגיש המקרא כי מקומם אינם בארץ ישראל ואם העם לא ינהג בדרך ה' אין לו מקום בארץ.
הַדֶּבֶר כעונש, התופס את מרביתה של משנה זו, שונה לעומת העבירות עד כה. הגזל שגוזלים את העניים הינו חמור הרבה יותר. לכן עונשו פוגע ברבים והסיבה לעונש הוא הזלזול בדאגה לקיומם היומיומי של העניים. האיכרים הטרודים כל השנה באדמתם כדי לקבל יבול בסוף השנה קופצים את ידם ו"משתדלים" למעט במעשרות ומתנות עניים. קמצנות זו לדעת משנתנו עונשה מוות הַדֶּבֶר שהוא מוות בייסורין. הלקוי היחיד שאני רואה במשנה זו הוא שאין היא מסתיימת ב"מילה טובה". המלצתי לסיום המשנה: …כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם …. (הושע י"ד. 10)
