תולדותיו: רבי ישמעאל בן אלישע הכהן, חכם ארץ ישראלי שחי בסוף המאה הראשונה ובתחילת המאה השנייה לספירה. המסורת בגמרא (בבלי גיטין נ"ח, ע"א) מלמדת אותנו כי ישמעאל הנער הצעיר נשבה בעת החורבן והובא לשוק העבדים ברומי. ר' יהושע בן חנניה שהיה באותה עת בעיר פדה וגידל אותו כבנו וכתלמידו. בבגרותו היה רעו הקרוב של ר' עקיבא והשניים עסקו לרוב בפרשנות המקרא והסקת מסקנות יישומיות הקשורות לדרך בה יש לקיים מצוות. לרבי ישמעאל מיוחסת משנת "שלוש עשרה המידות שהתורה נדרשת בהן". המידות הן קבוצת כלי לוגיקה תלמודית אשר משמשים לפירוש אופרטיבי של פסוקי התנ"ך באמצעות מדרש כדי להסיק מסקנות שלא נאמרו במפורש. על סמך כללים אלו הסיקו חכמים מסקנות הלכתיות ודינים שאינם נובעים ישירות מהכתוב ובדרך זו תרמו לפיתוחם של ההלכה והאגדה.
דברים מתוך הפרשנות המסורתית משולבים בהתייחסותי:
במשנה אנו מוצאים שלוש הנחיות-המלצות לגבי דרכי ההתנהגות עם חלקיה השונים של החברה.
הוה קל לראש: הפוך את עצמך כירוד, נקלה או קל בפני אילו הנחשבים לראשי הציבור שהם המבוגרים והזקנים בחברה המסורתית. בקלות ובנועם קבל את הנהגתם וקיים את ההנחיות שאתה מקבל מהם.
נוח לתשחורת: התייחס בסבלנות ובסובלנות אל הצעירים שבחברה. אלו אשר שער ראשם עדין שחור והוא המעיד על גילם הצעיר
הוה מקבל את כל האדם בשמחה: בין אילו המכונים ראש ואילו המכונים תשחורת מצוי מרבית הציבור. לגבי חלק עיקרי זה של החברה מנחה ר' ישמעאל את שומעי לקחו: קבלו כל אדם בשמחה.
בספרות האגדה אנו מוצאים מדרשים רבים שעניינם החשיבות הרבה שבשמירה על המרקם החברתי. אחד המקומות בהם בחרנו כתנועה להדגיש עניין חברתי זה הוא תיקון ט"ו בשבט, להלן שני מדרשים:
* אמר רבי שמעון בן לקיש: אומה זו כגפן נמשלה. זמורות שבה – אלו בעלי בתים. אשכולות שבה – אלו תלמידי חכמים. עלים שבה – אלו עמי הארץ. קנוקנות שבה – אלו ריקנים שבישראל. וכל אחד מחלקי הגפן חשוב כחברו ורק כשכולם שלמים הגפן נותנת את פריה. (עפ"י חולין צ"ב ע"א)
* למה נמשלו ישראל לתמר? מה עץ תמר זה אין בה פסולת אלא: תמרים לאכילה, לולב לארבעת המינים, כפות לסכך הסוכה, סיבים לחבלים, וקרשים לבנין בית. כך הם ישראל – אין בהם פסולת. אל מהם בעלי מקרא, מהם בעלי משנה, מהם בעלי אגדה, מהם בעלי מצוות, מהם בעלי צדקות. (עפ"י בראשית רבה מ"א)
