הדרשה השבועית

בהעלותך

פרשת בהעלותך...את הנרות

הרב יהורם מזור

על שתי מנורות נקרא השבת: על מנורת המשכן, עליה נאמר בפתיחה לפרשת השבוע: "וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב עַד-יְרֵכָהּ עַד-פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא" (במדבר ח', ד'), ועל המנורה המופיעה בסוף ההפטרה: "רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל-רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל-רֹאשָׁהּ. וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ  אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל-שְׂמֹאלָהּ" (זכריה ד', ב').

הראשונה הינה מנורת המשכן, יצירת כפיו של בצלאל בן אורי וחבריו האומנים מקימי המשכן, והשנייה יצירת כפיהם של העושים במלאכת המקדש השני, בימי זרובבל ויהושע הכהן הגדול.

יש לשער כי שתי המנורות, למרות צורתן הדומה, היו שונות זו מזו. למעלה משבע מאות שנה חלפו בין הראשונה לשנייה ואופנת המנורות השתנתה, בוודאי, במשך השנים.

כנגד שתי מנורות אלו אני מבקש להתייחס לשתי חנוכיות הנראות לרוב בציבוריות הישראלית שלנו. כאשר אנו מטיילים בארץ ומגיעים ליישובים היהודיים הפזורים בה ממטולה עד אילת, נראה השבוע דבר מעניין המאחד את כולם. מצד אחד חנוכיות חב"ד הניצבות בשערי הישובים העירוניים, ולעומתן האחות הבכירה של חנוכיות אלו, החנוכיות הנישאות מעל, העומדות מעל המבנה הגבוה בישוב, חנוכיות המפעל הציוני.

דוד סמילנסקי, דודו של ס. יזהר, מספר, עוד בסוף שנות השלושים של המאה שעברה, כי עיריית תל אביב קבעה בראש מגדל המים המרכזי שברחוב מאז"ה חנוכייה חשמלית אותה היו מדליקים בחגיגיות מרובה בנוכחות החזן ומקהלת בית הכנסת הגדול. בן עירו, דוד צבי פנקס, לימים שר בממשלה הראשונה, מעיד: בארץ ישראל מעלים אנו, יחד עם שמירת המצווה של 'נר איש וביתו', את מנורת החנוכה על הגג הגבוה ביותר, על גג בית הכנסת, ואורה החזק והבהיר של המנורה מאיר למרחקים ויש בזה משום 'פירסומי ניסא' בין הרבים וברשות הרבים. מי שעובר בלילות חנוכה את ארץ ישראל בטיסה יכיר את מקומות מושבותיהם של היהודים על-פי מנורות החנוכה המאירות על גגות בתי הכנסת. בלילות חג החנוכה מדבר בית הכנסת באמצעות החנוכייה אשר על גגו אל הכול.
מה ההבדל בין חנוכיית חב"ד וחנוכיית מגדל המים העירוני? הראשונה מודלקת ערב ערב על פי סדר ההדלקה. בלילה הראשון נר אחד ובשמיני שמונה נרות, ויש בה כדי לצאת חובת הדלקת הנר בבית. לעומת זאת, חנוכיית מגדל המים ושאר המקומות הגבוהים דולקת כל שמונת הימים בשמונה נרות. אין בחנוכייה זו כדי לקיים את מצוות נר חנוכה, אך יש בה משום פרסומו של נס, נס גבורת לוחמי יהודה המקבי ואחיו החשמונאים, אשר יצאו למערכה על זכותם לחיות חיים יהודיים ללא הפרעת השלטון בארץ.

חנוכיות המפעל הציוני מהוות תשובה הולמת למנהגם של הורינו ואבות אבותינו להדליק את נר החנוכה על השולחן בחדר המגורים, או במטבח. החשש שהיה לדורות קודמים מפני אבן המנפצת את החלון שמאחוריו ניצבה החנוכייה היה ברור. אורה של החנוכייה לא רק פרסם את הנס, אלא גם את עובדת היות דיירי הבית יהודים. החשש מאנטישמיות היה די חזק, עד שגרם לרבים להימנע מפרסום הנס, כפי שמורה לנו ההלכה לעשות.

מאה וחמישים שנה לאחר תחילת מפעל ההתיישבות החדשה בישראל, הדלקת חנוכיות החשמל מעל המבנים הגבוהים ביישובים השונים מסמלת, לדעתי, את הצורך להמשיך להפיץ את האור, להמשיך ולפרסם את גבורתם של החשמונאים. הם נלחמו למען היכולת לחיות את יהדותם ללא הפרעת שלטון זר, ואנו ממשיכים להלחם למען יכולתנו לחיות את יהדותנו גם כאשר אנו חיים במדינה יהודית. 

חנוכיות החשמל הדולקות בסביבתי: מעל מגדל מפעל המים בכפר סבא, מעל המבנה המרכזי במכללת בית ברל, מעל בניין עיריית רעננה והמבנה של מועצת הפועלים בהוד השרון, מעל לתחנת המשטרה  ובמקומות נוספים ברחבי השרון ובכל הארץ כולה מפיצות אור, ובאמצעותו הן רומזות לכל המתבוננים בהן: זהו יישוב יהודי עם מורשת. זהו יישוב עם חזון ציוני אשר לא הושם בין מירכאות, זה יישוב אשר חוזר ומספר מדי שנה לילדיו שני סיפורים מקבילים: את אגדת פך השמן ואת הניסים שחוו לוחמי יהודה המקבי שניצחו, למרות היותם המעטים והחלשים, במלחמתם נגד המתייוונים והיוונים .

כאז כן עתה הקריאה 'הרבו אור' מהדהדת בימי החנוכה וחייבת להדהד בכל ימות השנה.