הדרשה השבועית

מקץ

חלומות

הרבה צפורה ליבנה

פרשת מקץ, כמו קודמותיה, היא פרשת חלומות. חולם יעקב וחולם בנו, חולמים השרים, שר המשקים ושר האופים, ו...חולם פרעה:
 
ויהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר: וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ... וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה: וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת... וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם (בראשית מא, א – ז)

חלומותיהם של יעקב, של יוסף ושל פרעה מטלטלים לא רק את חייהם האישיים, אלא גם חיי משפחתם ועמם. החלומות בפרשות "ויצא", "וישב" ו"מקץ" מהווים סמל לגורלו של העם היהודי לדורותיו ולגורלה של מצרים.  החלומות והחולמים אותם שונים זה מזה. חלומו של יעקב בפרשת "ויצא" – הנו חלום המבטא את  ההכרה במלכות האלוהים בעולם:

ויַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ:וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי ה'  אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ... וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי: (שם כח, יב- טז)

כך גם בהמשך, חלומות יעקב עיקרם שיח שלו עם אלוהיו ושלוחיו:

ויְהִי בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא בַּחֲלוֹם וְהִנֵּה הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים: וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב וָאֹמַר הִנֵּנִי: (שם לא, י- יא)

בנו, יוסף, יורש אותו בכישורי החלימה שלו, אולם חלומותיו הם חלומות שונים בתכלית. חלומותיו הינם חלומות של גדלות ושל שליטה. הוא זה השולט על אחיו, ואפילו על גרמי השמים. האם לא ניתן לומר כי הוא חוטא ביומרה להיות האלוהים?

ויַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ:וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי...וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי... וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי... וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה: (שם לז, ה- י).

והנה חלומות פרעה. פרעה חולם שני חלומות. כשם ששני חלומות פרעה היו בעלי משמעות אחת, כך היו גם שני חלומותיו של יוסף. פרעה, המסמל את השלטון ואת האלוהות, מממש הלכה למעשה בחייו את חלומותיו של יוסף על עמדה של שררה ושלטון.   הוא השליט הכל יכול של מצרים, הוא ונתיניו רואים בו  – את האלוהים. אולם, בחלומותיו של פרעה יש היפוך הסדר הטבעי!!! הפרות רעות המראה ודקות הבשר אוכלות את הפרות הבריאות. כך גם השבלים הדקות בולעות את השבלים המלאות. 

ויהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר: וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ... וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה: וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת...וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם: (שם מא, א – ז)

כלומר, בחלומותיו של פרעה המכוערים, החלשים והחולים הם אלה הבולעים את היפים, החזקים והבריאים, שהנם מיצגי השלטון והאלוהות. חלומות אלה הינם בניגוד לתפיסת היופי, הכוח  וסדר העולם שבו החזק הוא השולט. 

נראה, כי יוסף בהתמודדות עם חלומות אלו, מזהה קריאת תגר על חלומותיו שלו, חלומו של הבן היפה, האהוב, המועדף על אביו, לשלוט על אחיו. הטיפול בחלומות של פרעה הנו אולי לגביו מסע אל עצמו, מסע שבו הוא לומד מהתנסויותיו האישיות-הקשות את מגבלות היופי, החכמה, את מגבלות האדם  ובעיקר את העונש הטמון בחטא היוהרה. התנסויותיו מביאות אותו  להכיר בקיומו של כוח עליון ונשגב הנמצא מעל לבני האדם,  ובמוגבלותו של  האדם לשלוט במציאות. 

הנכחת האלוהים בחייו היא המעניקה לאדם את היכולת להתמודד עם המציאות, קשה ככל שתהיה. בבואו לפתור את חלומות פרעה אומר יוסף:

ויַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה: (שם מא, טז)
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה (שם מא, כה).

כלומר, היפוך הסדר לפיו החלש הוא הבולע את החזק, הנו היפוך הסדר שבני האדם יצרו ויסדו מתוך תפיסותיהם שלהם; מתוך רצון ליצור חברת אדונים ועבדים כדרך להתנהלות העולם. אולם בעולם בו אלוהים נוכח - יש לכל אדם מימד אלוהי ולכן, חולשה וחוזק הינם מצבים דינמיים ומשתנים. הבריא יכול להפוך להיות חולה, והחולה יכול להבריא, החזק יכול להיות חלש והחלש חזק. כלומר, לפרות חולות ולשבלים רעות יש משמעות של מציאות מורכבת ודינמית המהותית לחיי האדם. במציאות זו אין בטחונות ואין חסינות לבני אדם מימי שפל ומאסונות. אין חסינות לא לפרעה בפרט ולא לבני אדם בכלל.   

הכרה בהיעדר חסינות שכזו היא המפנה את האדם להאמין בכוח שמעליו – באלוהים, להכיר בקיומו ולהנכיחו בחייו. ניתן לבטא הכרה זו באמצעות עשייה המקדמת את הטוב  לא רק ליחיד עצמו, אלא לחברה כולה. 

פתרון החלומות של יוסף מהווה סגירת מעגל שהתחיל בחלום סולם יעקב, שכן האב ובנו, כל אחד בדרכו, ביססו את התפיסה  המונותיאיסטית שבאה לידי ביטוי בדבריו של יעקב: אָכֵן יֵשׁ ה'  בַּמָּקוֹם הַזֶּהִ... (שם כח, טז).