הדרשה השבועית

וישב

יוסף ואנחנו

הרבה גליה סדן

פרשת "וישב" פותחת מחזור של ארבעה עשר פרקים, שכולם, להוציא אחד, עוסקים בקורות יוסף ואחיו. אנחנו מלווים אותם במשך כמה עשרות שנים, במהלכן יתחוללו בחייהם שינויים מפליגים – מהם נפשיים, מהם רוחניים, מהם גיאוגרפיים.

יחד עם יוסף ואחיו, אנחנו סוקרים את חיינו שלנו – את האתגרים שלפתחם ניצבנו, את המכשולים עליהם התגברנו, את השינויים שעברנו.

ויחד איתם אנחנו שואלים את השאלה – מה הוביל אותנו אל המקום בו אנחנו נמצאים? האם היינו פועלים אחרת, לו ניתנה לנו האפשרות? האם אנחנו מתחרטים?

כזכור, מערכת היחסים במשפחתו של יעקב איננה מערכת יחסים בריאה כלל וכלל. לאחר תקופה של מתח במשפחה, על רקע חלומותיו (ושחצנותו) של יוסף, באה אולי רגיעה מסוימת כאשר האחים יוצאים לרעות את הצאן בשכם.
יוסף, הבן היקר והאהוב, נשאר עם אביו.

אלא שאז מחליט יעקב החלטה גורלית – הוא שולח את יוסף לראות מה שלום אחיו. יעקב מנחה את יוסף בשני משפטים, יוסף עונה לו במילה אחת – הנני. אף אחד מהם איננו מודע לכך שהשיחה הזו תהיה האחרונה שיחליפו במשך יותר מעשרים שנה.

בפסוק י"ד בפרק ל"ז נאמר לנו בפשטות: "וישלחהו מעמק חברון". יצא יוסף לשליחות פשוטה, כביכול . אבל לשלֵחַ היא מילה אקטיבית יותר מאשר סתם "לשלוח". בכך רומז לנו הכתוב שיש פה יותר מאשר סתם יציאה מן הבית, שהדרך לא תסתיים בשכם.

הרגע הזה, בפסוק י"ד, הוא רגע גורלי לא רק ליוסף, שימצא את עצמו נמכר לעבדות במצרים, אלא לתולדות עם ישראל. שלוש המילים האלה, "וישלחהו מעמק חברון", יביאו בסופו של דבר את עם ישראל כולו למאות שנות גרות ועבדות במצרים, עד שיבוא משה וישתמש באותו שורש באומרו לפרעה: "שלח את עמי".

ובין ה"שילוח" של יעקב לבין ה"שלח את עמי" של פרעה, אנחנו מוצאים את יוסף.

לאחר טלטלות רבות ומבחנים בהם מעמיד יוסף את אחיו, הוא יחשוף עצמו בפניהם בפרק מ"ה ויפנה אליהם במילים הבאות:

"ועתה, אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הֵנה, כי למחיה שלחני אלוהים לפניכם". בעיני יוסף, אלוהים שלח אותו. 

יוסף יכול היה לכעוס על כך ששולח מן הבית, וייתכן שאכן במפגש הראשון עם האחים זו הייתה תגובתו. אבל לבסוף הוא בוחר בדרך אחרת. כפי שהוא רואה את הדברים, הכל קרה לטובה, כדי שיעלה לגדולה במצרים ויוכל לדאוג למשפחתו בשנות הרעב.

*
ברגע קריטי אחד נשלח יוסף מן הבית. לא הוא, ולא יעקב, יכלו לצפות את שרשרת האירועים שתתרחש בעקבות הרגע הזה. 

כחייו של יוסף, גם חיינו-אנו מורכבים מאין-ספור רגעים בהם אנחנו מקבלים החלטות, ואיננו יכולים לדעת לאילו צמתים נגיע בעקבותיהן. אולי רק אלוהים יודע.

מה נתון בידינו? נמסרה בידינו הבחירה כיצד להתייחס לחיינו. האם להתחרט, לכעוס, להלקות את עצמנו ואחרים על מה שקרה, או לקבל את העובדה שמה שהיה היה, ומה שחשוב הוא מה הצלחנו לעשות עם חיינו. לשמוח בהישגים שהשגנו, להסתכל הלאה, לא לאחור.

*

חנוכה בפתח. בחוץ חושך גדול, בתוך הבית תאיר חנוכייה בנרותיה הצבעוניים. מי ייתן, ונבחר לראות את השמחה, האור והצבע שבחיינו, את האור שבנו ובאנשים שסביבנו, ולא את החושך.

מי ייתן ויהיה בנו תמיד הכוח שהתברך בו יוסף – לראות את האור הטוב, ולא את הפינות האפלות, להתברך באור הזה ולהאיר על סביבותינו.
שבת שלום!


הרבה גליה סדן, רבה בקהילת "בית דניאל" בתל-אביב, רכזת מועצת הרבנים המתקדמים בישראל