הדרשה השבועית

כי תצא

כי יפול הנופל

הרבה גליה סדן

מתוך 613 המצוות, התברכה פרשת "כי תצא" בלמעלה משבעים. חלקן עולות בקנה אחד עם ההשקפות המודרניות, וחלקן פחות; חלקן ערבות לאזנינו וחלקן פחות, אך רובן הגדול מצוות הנוגעות ליחסים שבין אדם לחברו. הפרשה מבקשת להניח יסודות לחברה תקינה ומוסרית, ובולטת בה התפיסה כי עולם החי הוא חלק ממנה. רבות בה המצוות שבבסיסן עקרונות של שמירת החי והצומח, וצער בעלי חיים.

אמרתי שהפרשה מבקשת להניח יסודות. והנה אנחנו, אחרי שהנחנו את היסודות של משכנות רות והוקם הבית, מניחים כעת את היסודות הראשונים להקמת משכן תפילה פתוח ושוויוני כאן, במקום הזה. על כן בחרתי להתעכב על מצווה אחת בפרשה, העוסקת בענייני בנייה: "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך. ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל" (דברים כ"ב, ח').

כלומר, חייבים אנו בבניית מעקה לגג, על מנת שלא נואשם בחטא שפיכות דמים כאשר "יפול הנופל".

עם נתעמק בפסוק מייד נתהה על הבעיה הלשונית העולה ממנו. שהרי כתוב: "כי יפול הנופל". הנופל? איך יכול להיות שאדם מכונה "נופל" עוד לפני שנפל?
או שאולי יודע האל מראש שהאדם יפול, כלומר שגורלו של אותו אדם, הנופל, נקבע מראש? איך זה יכול להיות?

מאליה עולה כאן שאלת הבחירה החופשית. הבה נזכור, שעל כל הברואים נאמר בבראשית פרק א': "ויאמר אלוהים כי טוב". ואילו על האדם לא נאמר "כי טוב". ושואלים – מדוע? מפני שבידיו של האדם האפשרות לבחור בין טוב לרע.
עוד אנחנו זוכרים את הפרשה השניה של קריאת שמע, הקטע החלופי שאותו אנו נוהגים לקרוא: "החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה". ואתה, אם תרצה – "ובחרת בחיים". וכמובן – כל משמעותם של ימים אלה של אלול, ימי הסליחות שיסתיימו ביום הכיפורים, היא משמעות של בחירה, של האפשרות לטעות ולחזור בתשובה, תהליך שרק לאחריו יקבע גורלם של כל אחד ואחת מישראל.

האל, בוראנו, לא אמר עלינו "כי טוב" ונתן לנו את זכות הבחירה. אנו, במעשינו, בוחרים בו, והוא, במעשיו, מלמד אותנו בהפטרת השבוע מידה חשובה: "הרחיבי מקום אהלך… האריכי מיתרייך…". ולאחר מכן, לאחר שנבנה את עצמנו, יושיע האל את העם בחסד וברחמים: "ברחמים גדולים אקבצך", "ובחסד עולם ריחמתיך" וגם "וחסדי מאיתך לא ימוש".

אלוהים מלמד אותנו את מידת החסד והרחמים. בכך הוא מראה לנו שהעולם מורכב, שאדם עשוי לטעות, ליפול, שאין תשובות ברורות וחד משמעיות לכל דבר. ואל לנו לוותר על הזכות להתלבט, לטעות, לסלוח.

"כי יפול הנופל" נאמר בפרשתנו. כולנו נופלים. בעקבות דבריו של ישעיהו ליבוביץ' על הרמב"ם אני אומרת - שעל פי חוקי הטבע והפיזיקה, כולנו בחזקת "נופלים", שכן כח המשיכה מבקש למשוך אותנו למטה, מן הגג אל האדמה. אלא שבידינו לעשות מעשה. בידינו להזהר. בידינו לבנות מעקה.

בימים אלה של חשבון נפש אני מבקשת לאמר – בואו נזהר. בואו נקים מעקה. מעקה של חסד, מעקה של רחמים. איננו יכולים לשלוט על חוקי הטבע, על חילופי עונות השנה, על זריחת השמש ושקיעתה. אבל ניתנה לנו הזכות לבחור כיצד ננהג זה בזה. בל נשכח זאת.

שבת שלום!