הדרשה השבועית

בהר

עבדות בימינו

גילה קן

פרשת בהר (סיני) עוסקת רובה ככולה בדיני שנת היובל, בדיני כלכלה הוגנת, מקח וממכר ומסחר. בדיני הגינות – כזו שנובעת לא רק מלשון החוק, אלא גם מהבנה עמוקה בכך שקיימת קירבה וזהות בסיסית בין מוכר וקונה. זהו משחק, ובמשחק הזה אנו נתבעים לאחווה. ובתוך המשחק הזה, אנשים גם מאבדים את חייהם: "וְכִֽי יָמ֥וּךְ אָחִ֛יךָ עִמָּ֖ךְ וְנִמְכַּר לָ֑ךְ לֹא תַעֲבֹ֥ד בּ֖וֹ עֲבֹ֥דַת עָֽבֶד" (ויקרא כה, לט).

איך אפשר למכור יצור חי?

מוקדם יותר באותו הפרק כתוב: "וְהָאָ֗רֶץ לֹ֤א תִמָּכֵר֙ לִצְמִתֻ֔ת כִּי לִ֖י הָאָ֑רֶץ כִּֽי גֵרִ֧ים וְתוֹשָׁבִ֛ים אַתֶּ֖ם עִמָּדִֽי" (ויקרא כה, כג).

אם את הארץ, שהיא נצחית, איננו יכולים למכור לצמיתות, כלומר, לא יכולים לקבוע עליה בעלות מוחלטת – איך אפשר לעשות זאת ליצור חי? מי מעז למכור את מי ששנותיו מוגבלות וקצובות? שבשנות חייו על פני הארץ הוא אמור לחיות את חייו במלואם, להיות בחיים – כלומר, בתוך החיים. כיצד ניתן לקחת זמן חיים ולהפקיע אותו מרשות האדם או היצור שלו ניתנו, מהגוף שאמור היה להכיל ולפעול בחיים האלה – ולהפוך את כוח החיים הזה לרכוש של אחר? איזו תעוזה אכזרית – לשמר יצור חי בחיים, אך מחוץ לחיים. כי הרי זו משמעותה של עבדות, להפקיע מיצור חי את חייו בזמן שהוא עדיין נושם. ואין חטא גדול מכך כלפי כוח החיים. הדבר כבר נאמר בעבר, אולם צריך לחזור ולהגיד אותו מכיוון שלא למדנו כלום ואנחנו עדיין ממשיכים לעשות את זה יום יום – אין חטא גדול יותר מאשר לקחת יצור חי ולהפוך אותו לחפץ.

כבר בתורה מודעים באופן סמוי לקושי התהומי שבמעשה הזה, למרות שקשה להם להוציא איסור גורף על קיומה של התופעה. רמז לכך אני מוצאת במהלך הבא:

(לט) וְכִֽי יָמ֥וּךְ אָחִ֛יךָ עִמָּ֖ךְ וְנִמְכַּר לָ֑ךְ לֹא תַעֲבֹ֥ד בּ֖וֹ עֲבֹ֥דַת עָֽבֶד:..........

(מב) כִּֽי עֲבָדַ֣י הֵ֔ם אֲשֶׁר הוֹצֵ֥אתִי אֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לֹ֥א יִמָּכְר֖וּ מִמְכֶּ֥רֶת עָֽבֶד:

(מג) לֹא תִרְדֶּ֥ה ב֖וֹ בְּפָ֑רֶךְ וְיָרֵ֖אתָ מֵאֱלֹהֶֽיךָ:

(מד) וְעַבְדְּךָ֥ וַאֲמָתְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר יִהְיוּ לָ֑ךְ מֵאֵ֣ת הַגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁר֙ סְבִיבֹ֣תֵיכֶ֔ם מֵהֶ֥ם תִּקְנ֖וּ עֶ֥בֶד וְאָמָֽה:.........

(מז) וְכִ֣י תַשִּׂ֗יג יַ֣ד גֵּ֤ר וְתוֹשָׁב֙ עִמָּ֔ךְ וּמָ֥ךְ אָחִ֖יךָ עִמּ֑וֹ וְנִמְכַּ֗ר לְגֵ֤ר תּוֹשָׁב֙ עִמָּ֔ךְ א֥וֹ לְעֵ֖קֶר מִשְׁפַּ֥חַת גֵּֽר:

(מח) אַחֲרֵ֣י נִמְכַּ֔ר גְּאֻלָּ֖ה תִּהְיֶה לּ֑וֹ אֶחָ֥ד מֵאֶחָ֖יו יִגְאָלֶֽנּוּ: (ויקרא כה).

מה יש לנו כאן? מצד אחד, זוועה: אל תרדו באחים ובאחיות שלכם, אלא רק בזרים לכם שגרים כאן בסביבה. זהו תקדים רע ומר. מצד שני, לצד הזכות, ניתן להגיד שרואים כאן הבנה עמוקה לכך שמצב של עבדות הוא מצב שראוי להרחיק את עצמנו ממנו, שיש לנו החובה להציל אנשים שנקלעו למצב הזה ושיש לנו עניין בשלומם (ראו פס' מ"ח). עבדות לא נתפסת כעניין טבעי או כעונש לגיטימי, אלא כעוול ואולי אפילו כחטא.

השאלה שאנו צריכים לשאול את עצמנו היום היא מי הם האחים שלנו? כלומר, צריך לפרוט את השאלה הזו לפרוטות ולבחון – מי היצורים החיים שסביבנו, בני אדם ובעלי חיים – שחייהם נלקחים מהם – בעודם נושמים?

מי עד כדי כך זר לי, שמגיע לו לחיות חיים שאינם חיים? בישראל של שנת 2016 הרשימה ארוכה:


 

· פליטים המועסקים באופן לא חוקי

· מי שעובדים מתחת לשכר מינימום

· עובדות ועובדים (שפחות ועבדים) בתעשיית המין והזנות

· בעלי חיים בתעשיית הבשר

· בעלי חיים בתעשיית החלב

ויש בודאי עוד, כאלה שלא הזכרתי

כתוב בפרשה שלנו: אַחֲרֵ֣י נִמְכַּ֔ר גְּאֻלָּ֖ה תִּהְיֶה לּ֑וֹ אֶחָ֥ד מֵאֶחָ֖יו יִגְאָלֶֽנּוּ:

"גאולה תהיה לו" – כלומר, הגאולה היא הדבר הטבעי המגיע למי שנמכר לעבדות, אוסיף ואומר – ולא משנה מה מינו ולאיזה זן של יצור חי הוא שייך. הגאולה היא זכותו הטבעית והמוסרית.

"אחד מאחיו יגאלנו" – הדרישה המוסרית היא על מישהו מאתנו להתיר אותו מכלא חייו – כל מי שמרגישה אחות לעניין וכל מי שמרגיש אח. כל מי שלא חשים זרים בתוך העולם הזה, כל מי שמבין שגאולת מצרים היא מטאפורה עמוקה יותר למה שמאפשר את קיום העולם באמת.

כאשר אנו מקדשים את השבת ב"קידוש" של יום שישי, אנו מזכירים שני אירועים מכוננים – בריאת העולם ויציאת מצרים. משום שאין העולם ממשיך להתקיים אלא אם כן אנו דואגים לכך שיציאת מצרים תמשיך להתרחש בכל דור מחדש אצל כל מי שזקוק לה.

מכיוון שעבדות של כל יצור חי באשר הוא, היא מצב של החזרת העולם לתוהו.

ואת זה לא היינו רוצים.

שתהיה שבת של שלום ומנוחה לכולם.