הדרשה השבועית

שופטים

מחכים ומקווים

הרבה גליה סדן

כשאיתמר בני נולד וחבריי שאלו אותי אילו מתנות אני מבקשת, ביקשתי ספרים. רציתי שכבר מינקותו יעמדו על המדף ספרי הילדים שגדלתי עליהם – "מיץ פטל", "איה פלוטו", "שמוליקיפוד", "דירה להשכיר", "אליעזר והגזר" ועוד. איך אפשר בלי אלה?

השבוע, בעודי קוראת לו את "מיץ פטל" חשבתי על תוכן הסיפור. מיץ פטל הוא סיפור של התמודדות עם הסוד, עם הבלתי ידוע. ואיך מתמודדים איתם, עם הלא-נודע והסודי?

ראשית - מחכים בסבלנות.

שנית - מנחשים, בתקווה שניפול על התשובה הנכונה.

כך בסיפור, וכך בפרשתנו, פרשת "שופטים".

בין שלל חוקיה, מתמודדת גם הפרשה עם הלא-נודע. וכך אומר משה לעם מפי האלוהים: "נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ" (י"ח, י"ח). .

ובהמשך "וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה'? –

אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם ה' וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה' בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא לֹא תָגוּר (לא תפחד) מִמֶּנּוּ" (שם, כ"א-כ"ב).

יפה! נביא הוא אשר ינהיג את העם לאחר מות משה.

אבל – וכאן בא הסוד, הלא נודע – איך יודעים לזהות נביא אמת מנביא שקר?

מחכים! – אם הנבואה תתקיים, סימן שהנביא נביא אמת.

נו, ובינתיים מה נעשה?

טוב, כבר למדנו ממיץ פטל – בינתיים ננחש מי נביא אמת ומיהו נביא שקר, ונקווה לטוב.

מאליו מובן שהשיטה שמציע ספר דברים לוקה בחסר, ועל כן כאשר נדרש הנביא ירמיהוהוא לשאלה זו, הוא מוצא לנכון לשכלל אותה.

בפרק כ"ח בספרו מתמודד ירמיהו עם נביא השקר חנניה על ליבו של העם.

לטענתו של ירמיהו, ההיסטוריה מוכיחה שהנביאים, ככלל, הם נביאי זעם.

אך אם הנביא מנבא "לשלום", יש להמתין שנבואתו תתגשם.

במילים אחרות, ירמיהו היה מעמיד את הנביא במבחן הפופולאריות.

כל אחד יכול להבטיח לעם הבטחות. זה קל. על כן, רק אם וכאשר תתגשם ההבטחה, יוכח שהנביא הוא נביא אמת. לעומת זאת, נביא זעם, המתריע מפני האסונות שיחולו על העם אם לא ישפר את דרכיו, סובל כמובן מחוסר פופולאריות.

ומי רוצה להיות נרדף ומבודד?

על כן, אם נביא מנבא נבואות זעם, הוא עושה זאת מתוך כורח. מפני שהאל שלח אותו. מפני שאש הייעוד והשליחות בוערת בעצמותיו.

ואכן, מנהיג איננו נמדד בפופולאריות שלו.

אלא שהיה על ירמיהו להוסיף עוד שני מרכיבים –

הראשון, שחוסר הפופולאריות נובע לא מכך שהציבור איבד את אמונו במנהיגות מסואבת ומושחתת, אלא מכך שהמנהיג דוחף את העם להתבונן במראה ולעשות חשבון נפש, שמתוכו תצמח חברה של יושר, צדק, חסד, אמת, כבוד לכל ועזרה לזולת.

והשני, שלפני הנביא, לפני כל מנהיג, ניצב אתגר גדול. עליו לשכנע את העם שהאלוהים איננו שׁוֹרֶה רק בדבריו של המנהיג – הנביא – אלא מלווה את העם כולו, מנחם,תומך, מחזק.

כדברי הנחמה של הנביא ישעיהו בסיומה של הפטרת השבת:

"כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה' וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל " (נ"ב, י"ב).

כאשר העם חש, כל אחד ואחת מאיתנו, שהאל מוביל אותנו ושומר עלינו במעטפת של חן, חסד ורחמים, יש בנו הכוח והאומץ לעשות מעשים גדולים, להשתנות. וכאשר אנו מאמינים באל עושה השלום, יש בנו גם אורך הרוח להמתין ולקוות לימים טובים ושלווים יותר.

הימים ימי אלול, ימי סליחות.

מי ייתן ואנו, שלא זכינו להדרכתם של נביאים, נשכיל להתבונן במראה, לערוך חשבון נפש, לסלוח לאחרים ולעצמנו.

מי ייתן ונזכה כולנו להתמלא בתקווה וציפייה לטוב, שרויים בתחושה שהאל מלווה אותנו בכל אשר נלך.

שבת שלום!