הדרשה השבועית

קרח

תפיסת "המגיע לי"

הרבה צפורה ליבנה

בפרשת "קרח" ובפרשת "שלח לך" שלפניה, מוצגות שתי תפיסות של קדושה. קרח מיצג את תפיסת הקדושה הבאה לידי ביטוי בפסוק: וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה' (במדבר טז, 3).

תפיסה קדושה זו כופרת בתפיסת הקדושה האלוהית המגולמת בפרשת "שלח לך": וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם (שם טו, 41).

בפרשה "שלח לך" נתפסת הקדושה כתכלית הגבוהה ביותר אליה ישאף האדם. קדושה שתושג רק בעבודה עצמית של כל אדם לתקן את עצמו ולהתעלות מבחינה רוחנית. לפי תפיסה זו, על המנהיגות מוטלת השליחות לקדם חיי קדושה בחיי היחיד ובחיי הציבור. ב"הגדרת התפקיד" שלהם מוצבת משימה זו כלב ליבו של הנס ושל התכלית של יציאת מצרים.

לעומת זאת, בפרשת "קרח", הקדושה נתפסת כמציאות נתונה, כנאמר "כֻּלָּם קְדֹשִׁים". כלומר, לקרח ולעדתו "מגיע" להתגדל, לכבוש, להתעלות על אחרים, להנהיג ולנווט את העם. זו מנהיגות של אני אנווט בבחינת "המדינה זה אני".

שני הכוחות הללו קיימים בכל אדם. מחד גיסא, המגמה של התגדלות האגו ומאידך גיסא, המגמה החותרת להתעלות האדם לממש את החלק האלוהי שבהווייתו על ידי בחירה מודעת בתפיסות ערכיות ומוסריות, הבאות לידי ביטוי באורח חייו הלכה למעשה.

פניה המכוערות של תפיסת "המגיע לי" ניבטים אלינו בכל תחומי חיינו. המחזיקים בה באים מכל רבדיה של החברה הישראלית. בשם תפיסה זו, "מגיעות להם" זכויות יתר על פני האחר, "מגיע להם" מונופול על אלוהים ואדם, על הצדק ועל האמת, על היהדות , על האדמה ועל מה לא. לכן, מותר להם לעשות כל מה שעולה בדעתם: לנכס ולנצל את משאבי הציבור, לעשות מעשי שנאה, להרוס ולנתץ כל מה וכל מי שמיצג תפיסה לאומית/ דתית/חברתית שונה משלהם.

על ההבחנה שבין תפיסת הקדושה של קרח לבין תפיסת הקדושה של האלוהים ושל משה ניתן ללמוד מתפיסתו של הרמב"ם את הגאולה.

בהלכות מלכים, פרק יב, הלכות ד-ה: "לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח לא כדי שישלטו על כל העולם ולא כדי שירדו בעכו"ם ולא כדי שינשאו אותם העמים ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה..., ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד... "

ללמדנו, שלקדושה האלוהית, לקדושה כתכלית, לא רק שלא מתלוות זכויות יתר ברוח תפיסת "המגיע לי", אלא שהיא כרוכה בעבודה יומיומית של האדם על מידותיו ועל אורחות חייו. היא כרוכה באחריות ובמחויבות לאחר, לקהילה ולחברה ובאחריות ובמחויבות לתיקון עולם במלכות שדי. בעיני, זו התפיסה שהדריכה את כותבי מגילת העצמאות, חילוניים ודתיים, אשכנזים וספרדים. כולם ראו בהכרזת המדינה ביטוי לפעמי הגאולה ולימות המשיח: "...מדינת ישראל...תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות..."

הקריאה "והייתם קדושים" המופנית לעם שלם - לכולנו - ולא ליחידי סגולה, היא בעיני המהפכה שחוללה היהדות לדורותיה.

שבת שלום