הדרשה השבועית

ויקהל

"וביום השביעי יהיה לכם קודש"

הרב כנרת שיריון

בפרשת השבוע אנו קוראים:

"ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם: אלה הדברים אשר ציווה ה' לעשות אותם, ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש, שבת שבתון לה'" (שמות ל"ה, א-ב).

אך לפני שמשה מודיע על התוכנית להקים את המשכן, לפני שהוא פונה אל העם בקריאה להביא תרומות להקמת המשכן, לפני שהוא מוסר לבני ישראל את שפע הפרטים ופרטי הפרטים על תבנית המשכן וכליו – חוזר משה ומזהיר את בני ישראל לשמור את השבת. מדוע?

לכל העמים ישנם מקומות מקודשים, כל דת ידעה ליצור לעצמה מקום קדוש אחד או יותר. לעם היהודי ניתן דבר נוסף – לא רק "מקום קדוש" אלא גם "זמן קדוש". בעוד שמקדשי כל הדתות האחרות בנויים על פני השטח, בנויים היכלי הקודש של דת ישראל על פני מרחבי הזמן. החוויה של קידוש הזמן שייכת לקהילה. משה הקהיל את כל עדת בני ישראל כדי להעביר את המסר של חוויה משותפת של יום השבת. כשאנו חווים את השבת בתוך קהילותינו, יש לנו הזדמנות לחוש יחדיו את הזמן בצורה עמוקה יותר ורחבה יותר.

כבר עמד על כך אחד מגדולי הוגי הדעות בתחום המחשבה היהודית בן המאה הקודמת – הרב אברהם יהושע השל, שהדבר הראשון שלגביו נאמר בתורה שהוא "קדוש" אינו מקום, אלא זמן. בספר בראשית כתוב: "ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אותו" (בראשית ב', ג). מקדשיו של העם לא רק שאינם בהכרח מקום, הם גם אינם מוגדרים על-ידי שטח מסוים, אזור מסוים שנאמר: "בכל מקום אשר תזכיר שמי – אבוא אליך וברכתיך".

מקדשיו של עם ישראל מותנים בזמן. הזמן חולף שוטף ברצף בלתי פוסק, ולפתע – תחנה מקודשת: יום השבת. הרגעים, השעות של ששת ימי השבוע, דומים זה לזה. אין מראה מיוחד לזמן מסוים על פני זמן אחר, אבל כשמגיעה השבת מתגלה דמות חדשה של זמן – זמן קדוש. שומר שבת אמיתי, ולאו דווקא עפ"י ההלכה, חש ומבחין היטב, בכל יום שישי עם כניסת השבת, כי הוא עובר מן הזמן הרגיל השוטף אל יחידת זמן שונה לגמרי, אל השבת. הכל מסביב יראה אז אחרת בעיניו. קדושת השבת עוטפת הכל ומרחפת על פני היקום.

השבת היא המקדש שהאדם נכנס אליו בכל גופו, בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו. הוא מתפלל בקדושת השבת – באורה, בזיווה ובהדרה. באה שבת – באה קדושה.

כאשר נתבעים ישראל להקים את המשכן: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כ"ה, ח), מקדים משה ומזכיר להם את היצירה המקורית של קדושת הזמן, את יצירת השבת: "ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש, שבת שבתון לה"(שם ל"ה, ב).

בכל פעם כשאני חושבת על המושג "שבת" – אני מתפעלת מחדש מגדולתו. היכולת שלנו לקדש זמן ולא דבר או מקום היא יכולת ייחודית – יהודית. ואולי היא הדרך הטובה ביותר להתקרב למהות האלוהית. התפישה היהודית של אלוהים היא שאלוהים אינו דבר גשמי, ממש כמו הזמן. כשם שאי אפשר לגעת בזמן, אבל אפשר לחוש אותו – כך אפשר לחוש את אלוהים בתוכנו.

כשאנו חווים את השבת אנו יוצרים את התנאים המתאימים לתחושה מוגברת, לחוויה אינטנסיבית יותר של קרבה לאלוהים. כאנשי ונשות רוח, אני מתפללת שנצליח לקרב את עצמנו אל התחושה האלוהית ולפתוח צוהר לאחרים כדי שגם הם יוכלו לגעת בתחושה האלוהית ושנתקרב כולנו אל מהות השכינה.