הדרשה השבועית

חיי שרה

ירושת האמהות

הרב נעמה קלמן

מורשת האמהות היא מורשת מורכבת. בנרות אנחנו מחפשות נשות מופת שתארנה לנו את הדרך כמנהיגות וכפורצות דרך. הכוס נותרת חצי מלאה, או חצי ריקה, כשמתבוננים בארבע האמהות בספר בראשית. שרה, רבקה, לאה, ורחל מוגדרות בתפקידן כאמהות בלבד. האבות מתמודדים עם מצבים שונים: מבחני מנהיגות, חיפוש רוחני, מאבקי כוח , וגם יחס ישיר ובלתי אמצעי עם האל. מה נלמד מארבעת האמהות מעבר לסיפורי לידה, גידול ילדים, קנאה ותחרות ביחס לגברים? האין מורשת עשירה יותר הנותנת השראה? אילו מידות יכולות נשים עצמאיות בדורנו לרשת מן האמהות?

פרשת חיי שרה פותחת במות שרה, אך בכל זאת, יש בה רמז למורשתה. בחייה ראתה צורך לדאוג למעמדו של יצחק כ"יורש העצר". אך הבטחת מעמדו נעשתה בדרך כואבת ואכזרית, לכאורה. גירוש הגר וישמעאל מבטיח את מקומו של יצחק, אך הוא מהווה תקדים למאבק שיבוא בין יעקב ועשו, ושוב נמצא את האם, רבקה, ממלאה תפקיד ראשי. בחברה הפטריאכלית אין לנשים ברירה אלא להילחם על "זכותן" למימוש עצמי דרך בניהן. בסיפורי בראשית, הבן האהוב של האישה האהובה תמיד זוכה בברכת ה"בכורה" גם אם אינו הבכור. האם לפנינו דוגמה נוספת לעורמה נשית "טיפוסית" או אולי אין לנשים דרך אחרת להוכיח את כושרן? בפרשת חיי שרה מתממשת יכולתה של שרה בבחירת יצחק כממשיך הברית בין אברהם לבין אלוהים. השלשלת איננה עניין של משפחה ודם בלבד. אברהם שולח את עבדו לחפש אישה ליצחק: "כי אל ארצי ואל מולדתי תלך". לאברהם חשוב לשמור על קו לאומי-תרבותי, המתחבר למשפחתו שבמרחקים. ברצוני להציע שלשלת נוספת, והיא "שלשלת גואלת", גאולה היא פעולה של חסד. בברית שכרת איתנו דורש האל מאתנו לעשות חסד ולפעול לתיקון העולם. כל פעולה של חסד, כל תיקון, אפילו מזערי, מתחברים לתיקון הגדול המביא לגאולה. כאן אנו מגלים את תפקיד האישה. לא פעם, האמהות הן שפעלו והתערבו בחסדים קטנים כדי לתקן את העולם.

הסיפור המרכזי בפרשת חיי שרה הוא סיפור נישואי רבקה ויצחק. פרק כ"ד בבראשית הוא אחד הפרקים הארוכים ביותר בתורה. לאורך 67 פסוקים אנו עדים לסיפור מתח ואהבה. מבחינה ספרותית יש בסיפור אירוסי רבקה ויצחק כל האלמנטים של ספרות יפה וגבוהה. כלומר, אנו רואים נגד עינינו דמויות מלאות ומתפתחות. אנחנו מוכנסים לעולם הפנימי של מנהגי האירוסין בין השבטים. בסיפור מפורט עד כדי כך, מוסר לנו המספר כל כך הרבה פרטים שיש תחושה שאנחנו ממש על יד הבאר או בתוך האוהל. הרגע חלף ואנו מול האופק המדברי, כשרבקה מתקרבת למאהל של יצחק המחכה לה. איזה סיפור של געגועים וכמיהה.

זה סיפור שכבר בתחילתו אנו יודעים את הסוף. בפתיחת ה"נובלה" הקצרה: "ואברהם זקן בא בימים ואברהם וה' בירך את אברהם בכל." ובכן, הסופר רומז וממליץ בפני הקוראים: הישארו מתוחים לאורך שישים ושישה פסוקים, אך מחכה לכם סוף טוב. לפי המדרש, המילה "בכל" בפסוק הזה פירושה, בת. האם הכוונה לכלה מוצלחת או לבת ממש? בכל מקרה המתנה בדמות אישה.

פרק כ"ד מספר על מסע עבד אברהם למציאת אישה ליצחק. היכן ניתן לאתר את האשה הנבחרת? ליד הבאר, וכתוב: "ובנות אנשי העיר יוצאות לשאוב מים" (פסוק י"ד). רבקה נבחנת בכמה מבחנים. קודם כל היא טובת מראה. חשוב יותר, היא מזדרזת להשקות את האורח ואת גמליו, וממשיכה את מסורת הכנסת האורחים של אברהם ושרה נמשכת. ברור שברובד הספרותי העבד קלע למטרה. אולם, יד אלוהים פועלת גם כאן. כאשר עבד אברהם ניגש לבאר הוא פונה בתפילת בקשה לאלוהים:" הקרה נא לפני היום ועשה חסד עמדי עם אדוני אברהם." (פסוק י"ב). סיפור מקביל נמצא בספר רות (פרק ב: כ): "ויקר מקרה חלקת השדה לבעז." האם היתה זאת יד המקרה, שעם בוא העבד אל הבאר הוא מוצא את רבקה? בסיפור המקביל, האם מקרי הוא שדווקא רות מגיעה לשדה של בועז, או שמא שידוכים חשובים מצביעים על נוכחות "גורם" סמוי? יד האל פועלת וראוי לאות קו ישיר בין סיפור רבקה ויצחק לבין סיפור רות ובועז. המשותף להם הוא החסדים הקטנים המובילים לאהבה גואלת ומנחמת המכפרת על האובדן. החסד של רות ממתיק את המרירות של נעמי ומשקם את שלשלת האבות של המלך דוד. רבקה באה "לגאול" את יצחק מייסוריו על אובדן אמו ולבסס את המשך בית אברהם. על מנת להגביר את הדרמה, נופלת רבקה מהגמל בראותה את יצחק. לרגע הנשימה נעצרת. איך יגיב יצחק כלפי האישה המסתורית? התשובה המיידית מופיעה בפסוק הסוגר את הפרק: "ויביאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאישה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו." מורשת שרה נשמרת ושלשלת האהבה והנחמה הגואלת מתבססת. באמצעות נשים כדוגמת רבקה ורות ירושת האמהות נוסדת.