ריב"ז איש האלפיים – אבות ב', ח

רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי קִבֵּל מֵהִלֵּל וּמִשַּׁמַּאי. הוּא הָיָה אוֹמֵר: אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה, אַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמָךְ, כִּי לְכָךְ נוֹצָרְתָּ.
חֲמִשָּׁה תַלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְאֵלּוּ הֵן: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה וְרַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ.
הוּא הָיָה מוֹנֶה שְׁבָחָן:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס, בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ.
רַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן, חָסִיד.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, יְרֵא חֵטְא.
וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ, מַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר.
הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם יִהְיוּ כָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם, וֶאֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס בְּכַף שְׁנִיָּה, מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ, אִם יִהְיוּ כָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס אַף עִמָּהֶם, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ בְּכַף שְׁנִיָּה, מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם:

07/12/2021
הרבה אילה שעשוע מירון
< /svg>
מסכת אבות,  פרקי אבות - פרק ב

יוחנן בן זכאי

רבן יוחנן בן זכאי, תלמידם של הלל ושמאי פעל בתקופת חורבן הבית השני. פועלו המובהק של ריב"ז היה יציאתו מחומות ירושלים בעיצומו של המצור והקמתו של מרכז הלימוד ביבנה. בתקופה זו תיקן ריב"ז תשע תקנות שרובן מעידות על מאמציו להוביל מהלך של הסתגלות וחדשנות לנוכח המציאות ההלכתית והרוחנית החדשה שנוצרה בעקבות העדר בית המקדש וירידת קרנם של הכוהנים. בפעולה יוצאת דופן התיר ריב"ז לתקוע בשופר בראש השנה בכל מקום שיש בו בית דין וכן תיקן לנטול לולב ברחבי הארץ בשבעת ימי הסוכות, שתי מצוות שהיו מוגבלות עד אז לכוהנים ולתחומי בית המקדש. תשובתו, לצערו של תלמידו רבי יהושוע על חורבן הבית, מלמדת על גישה נועזת, היונקת את השראתה מן הנבואה, ביחס למקדש ולמצוות הקורבנות: "בני אל ירע לךָ, יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה – ואיזה? זה גמילות חסדים שנאמר: 'כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח' (הושע ו' ו)" (מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א' פרק ד')

מלבד העובדה שעמד בראש המרכז ביבנה והעמיד תלמידים רבים, ובראשם החמישה הנזכרים במשנתנו, סוף דרכו של ריב"ז לוטה בערפל, כיוון שבסמוך להקמת הישיבה ביבנה הועברה הנשיאות ורשות הישיבה לרבן גמליאל. מלבד תיאור פרידתו מתלמידיו והאמירה כי אחרי פטירתו עברו תלמידיו לישיבה ביבנה תחת הנהגתו של רבן גמליאל, אין עדות ברורה על מעמדו של רבן יוחנן בן זכאי מנקודה זו ואילך.

פרשנות מסורתית

בפירושו לאמירה הפותחת משנה זו מציע הרב בנימין נבול שתי פרשנויות. הראשונה מתבססת על פרשנותו של ר' עובדיה מברטנורא המסביר 'תּוֹרָה הַרְבֵּה' בפירוט מגוון תחומי הדעת בהם שלט ריב"ז על פי מסכת סוכה כח' ע"א:  אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה, תלמוד, הלכות ואגדות, דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים, קלים וחמורים וגזרות שוות, תקופות וגימטריאות, שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים, משלות כובסין, משלות שועלים, דבר גדול ודבר קטן. דבר גדול – מעשה מרכבה, דבר קטן – הויות דאביי ורבא.   גם אם למדת הרבה תורה, אל תתמלא גאווה וביטחון עצמי מופרז, שהרי זוהי משימתך בעולם. פירוש שני מדגיש את המילה 'לְעַצְמָךְ': אם למדת והחכמת הרבה, אל תשמור את התורה, את הידע והתובנה לעצמך – שתף אותם עם אחרים, שהרי זו משימתך בעולם.

שני דגשים שונים למשימה המרכזית של תלמידי חכמים בעולם: ללמוד תורה ולהחכים, או: לפזר ולהפיץ את התורה שלמדו לזולתם. נדמה שרבן יוחנן בן זכאי עצמו נקט בשניהם גם יחד.

 

מחשבות על המשנה

המשנה ממשיכה את תיאור שרשרת המסירה המפורטת בפרק א', לאחר אתנחתא קלה של משניות שנמסרות בעיקר מרבן שמעון בן גמליאל ומ-הלל, שנזכר כמורהו של ריב"ז (יחד עם שמאי). משנה זו מסיימת בעצם את רצף החכמים ש"קיבלו מהם", ואולי המשנה עצמה מסבירה מדוע מנקודה זו ואילך לא נמשך רצף החכמים: כיוון שלריב"ז היו חמישה תלמידים מובהקים, ולא רק אחד או שניים, כך שמכאן והלאה מסתנפת שרשרת המסירה לכמה פלגים.

במוסף חגיגי לכבוד שנת 2000 בחר יואב קרני במוסף גלובס (בחודש דצמבר 1999) את איש/ אשת העשור, איש המאה, איש האלף ו-שימו לב- איש האלפיים.

בקטגוריה הנדירה של 'איש האלפיים' (הקטגוריה ה'גבוהה' ביותר) זכה רבן יוחנן בן זכאי. השפעתו לדעת הכותב על אלפיים השנה מאז חרב בית המקדש הייתה מכרעת. החלטתו לצאת מירושלים הנצורה לפני חורבן הבית ולבקש מהנציב הרומי את 'יבנה וחכמיה' הצילה, לדעתו, את עתיד היהדות באותן שנים גורליות, והתקנות שתיקן ביושבו ביבנה הולידו פרק חדש בתולדות היהדות המתבסס על לימוד, פרשנות ומעשי חסד כתחליף לעבודת הקורבנות.

יותר משהמשנה מעידה על איכות תלמידיו של ריב"ז מעידה המשנה לטעמי על גדולתו כמנהיג ומורה דרך:  בכך שאִפשר לתלמידים שונים, בעלי כישורים ואסטרטגיות למידה שונות, לגדול ולהתפתח תחת חסותו, וטיפח מגוון של תלמידים ודרכי הוראה. ריב"ז לא הסתפק במניין ובמגוון תלמידיו אלא ציין לשבח את האיכויות הייחודיות לכל אחד מתלמידיו, או בנוסח המשנה: "הָיָה מוֹנֶה שְׁבָחָן": שקדנות, בקיאות, חסידות, זהירות ויצירתיות, כל אלה התקיימו זה לצד זה בתלמידיו, ללמדנו שריב"ז עצמו סיגל לעצמו את כל אופני הלימוד הללו כדי להקיף את מכלול הלימוד שבו עסק – הוא לא הסתפק בתחומי לימוד שונים אלא גם בדרכים שונות לגשת ללימוד.

האפשרות האחרת החותמת את המשנה מלמדת גם היא שלשאלה איזו מן הדרכים עדיפה יש לכל הפחות שתי תשובות חלופיות.

דילוג לתוכן