עיר של חכמים – מסכת אבות, פרק ו', משנה ט'

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִסְמָא, פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּפָּגַע בִּי אָדָם אֶחָד, וְנָתַן לִי שָׁלוֹם, וְהֶחֱזַרְתִּי לוֹ שָׁלוֹם. אָמַר לִי: רַבִּי מֵאֵיזֶה מָקוֹם אָתָּה? אָמַרְתִּי לוֹ: מֵעִיר גְּדוֹלָה שֶׁל חֲכָמִים וְשֶׁל סוֹפְרִים אָנִי. אָמַר לִי: רַבִּי, רְצוֹנְךָ שֶׁתָּדוּר עִמָּנוּ בִּמְקוֹמֵנוּ, וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶלֶף אֲלָפִים דִּנְרֵי זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת? אָמַרְתִּי לוֹ: אִם אַתָּה נוֹתֵן לִי כָּל כֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, אֵינִי דָר אֶלָּא בִּמְקוֹם תּוֹרָה. וְכֵן כָּתוּב בְּסֵפֶר תְּהִלִּים עַל יְדֵי דָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, "טוֹב לִי תּוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף". וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁבִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם אֵין מְלַוִין לוֹ לְאָדָם לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אֶלָּא תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבָד, שֶׁנֶּאֱמַר, "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אוֹתָךְ, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמוֹר עָלֶיךָ, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ". בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ – בָּעוֹלָם הַזֶּה, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמוֹר עָלֶיךָ – בַּקָּבֶר, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ – לָעוֹלָם הַבָּא. וְאוֹמֵר, "לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאֻם ה' צְבָאוֹת".

08/12/2021
הרבה גליה ריבה סדן
< /svg>
מסכת אבות,  פרקי אבות - פרק ו

אני קוראת את המשנה הזו, שכולה נוטפת-כביכול דבש וחלב, ולבי מתמלא בכעס ובוז על רבי יוסי בן קסמא. מיהו אותו ר' יוסי? הוא חי בתקופת מרד בר כוכבא והתנגד לו, ואף יצא כנגד רבי חנניה בן תרדיון, אחד מעשרת הרוגי מלכות, על שהיה מלמד תורה ומקהיל קהילות ברבים (בבלי, עבודה זרה, יח, ע"א). גישה זו מתיישבת היטב עם דבריו שלעיל – הוא מעוניין ללמוד, לא ללמד. אין לו כל עניין ב"הקהלת קהילות", כלומר בהפצת הידע שקנה לעצמו. הוא עונה לאדם שפנה אליו בהתנשאות – במקום לומר לו מהיכן הגיע,  הוא מדגיש כי המקום ממנו בא הוא "עיר גדולה של חכמים ושל סופרים". תשובתו היא תשובה המקטינה (מדעת או שלא מדעת) את האדם שפנה אליו, ורומזת לו כי המקום שלו, המקום בו הם נמצאים כעת, איננו כזה, ועל כן איננו ראוי. אולם "האדם" איננו נעלב. הוא מאתגר את רבי יוסי ומבקש ממנו לגור עמם, במקומם. ללמד אותם. להפוך את המקום הזה למקום של תורה. להנהיג. למרבה הצער, רבי יוסי איננו נרמז, או שמא הוא נרמז אך מתחמק. לא, הוא אומר. אינני מעוניין בתשלום שלך. הכסף שלך איננו שווה כלום בעיניי. הנכס שלי, התורה, הרבה יותר חשוב. שוב, תשובתו מתנשאת ומקטינה.

אם כך, עולֶה בדעתי, מדוע שלא תחלוק נכס יקר זה? מדוע שלא תעשה מעשה? מדוע שלא תלַמֵּד?

אני קוראת את המשנה הזו, ובראשי מהדהדת משנה אחרת, זו ממסכת אבות פרק ד', משנה ה':

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ [של רבי יוחנן בן ברוקא שנזכר במשנה הקודמת] אוֹמֵר: הַלּוֹמֵד תּוֹרָה עַל מְנָת לְלַמֵּד, מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד. וְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת, מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת.

רבי ישמעאל מדגיש בפנינו כי העיקר איננו ללמוד תורה, שכן על התורה להביא לידי מעשה. העיקר הוא להעביר את התורה הלאה, ללמד אותה, לא רק ללמוד אותה. בעולם בו התורה נלמדת בע"פ, בוודאי ובוודאי לא מספיק ללמוד אותה. בעולם המבוסס על מסורות הבנויות זו על גבי זו, על תורה מתפתחת, על הלכה (זו התורה ההולכת קדימה, כמעין המתגבר), לא מספיק ללמוד. יש להקהיל קהילות.

אני קוראת את המשנה הזו, וחושבת לעצמי מה חשב לעצמו רבי יוסי בן קסמא. את מי הוא מייצג. אני חושבת לעצמי, מנין לי הכוחות להקהיל קהילות, ללמד. אני חושבת לעצמי כמה נח ונעים וטוב להישאר ספונה במגדלי השן עם רעיי ורעותיי, להתפלפל ולהתענג על שיח עם הדומים לי, עם אלה המדברים את שפתי, תרתי משמע. אני חושבת לעצמי איזו משימה קשה הטיל עלינו (על כולנו, כל בני האדם) רבי ישמעאל – ללמוד על מנת ללמד: את בנינו ובנותינו, את משפחותינו, את תלמידינו. כל אחד ואחת מאתנו, כל "אדם", בוחר האם לבוא בחברת בני אדם ולהיענות לאתגר של רבי ישמעאל ושל רבי חנניה בן תרדיון, או להשאר ב-ד' אמותיו הנוחות, המספקות, אך המצומצמות כל כך, של רבי יוסי בן קסמא. הבחירה בידינו.

 

הרבה גליה ריבה סדן היא רבה עמיתה בבית דניאל, מרכזי דניאל ליהדות מתקדמת בתל אביב-יפו, ורכזת מועצת הרבנים המתקדמים בישראל.

דילוג לתוכן