מילדות לרבנות

כשיאיא טוביאס היה בכיתה ז', זו הייתה השנה השנייה שלו בנוער תל"ם. המדריכה שלו הייתה ליאורה אזרחי ורכזת העדה הייתה רינת צפניה. מחר (חמישי ה 16.11) שלושתם, יחד עם דוד לאור שמגיע ממקסיקו, הם מוסמכים בתכנית הישראלית לרבנות שחוגגת את הסמכת הרב ה 100!

20/09/2018
מערכת
< /svg>
אנשי רוח
שלושת הרבנים הישראלים החדשים נפגשו שוב ושוב במהלך חייהם במסגרות שונות של התנועה והפכו לחברים טובים. יחד הם מהווים דוגמא נפלאה לדור חדש של מנהיגים שגדל בתנועה ולאורך גם גידל אותה.
שאלנו אותם על איך זה לגדול בתוך התנועה, על הנקודות שבהם הם עיצבו את התנועה ולאן הם רוצים לקחת את הרבנות.
במרכז ומצד שמאל – ליאורה ויאיא במכינה – אי שם בשנות ה 2000

ליאורה אזרחי-ורד

איך זה לגדול בתנועה?

קודם כל קשה לי להגיד כי מעולם לא גדלתי אחרת…. אבל בשבילי כל חווית החיים עטופה ביהדות רפורמית-  אמא שלי רבה (נעמה קלמן), הלכתי לגני חיי"ם ולבית הספר "תל"י בית וגן" ואז לנוער תלם ולמכינה… והחוויה שלי היא קודם כל לגדול בקהילה מאוד מאוד קורבה. היו שבועות שהייתי בבניין של קהילת כל הנשמה ארבעה ימים בשבוע – הבסיס הקהילתי הוא משהו מאוד נוכח בילדות.
אבל זה לא שזה הדבר היחיד שהכרתי. המשפחה הגרעינית מאוד רפורמית, אבל המשפחה המורחבת שלי הם חרדים. אז יש לי גם חוויה שלא כולנו יהודים באותה צורה, אבל אנחנו נפגשים ומסתדרים ויש שונות, אבל גם תחושה של הרבה הסכמה ושל אהבת התורה.
והמסר שקיבלתי יותר משאנחנו רפורמים הוא שאנחנו בני בית ביהדות אנחנו מרגישים בנוח ביהדות בכל הצורות שלה… ולהיות מסוגלת לבלות גם עם הישראלים החילונים בצד של אבא וגם עם הקרובים החרדים מהצד של אמא.

מה המקומות שאת מרגישה שבהן את גידלת את התנועה?

בנוער תלם הייתי מכיתה ד עד יב" כמדריכה ואז באתי לעבוד בה. אני הקמתי את צוות יהדות במחנה חוויה, שעוסק בתוכן יהודי ודבר שני שעשיתי שם זה הקמתי את קבוצת חמולה לילדים עם צרכים מיוחדים,  זה היה פרויקט פרידה שלי ואם יש לי איזה מקום קטן בגן עדן זה בזכות הדבר הזה.
למכינה הצטרפתי מיד כשהשתחררתי והייתי מדריכה במחזור ב' שבו יאיא היה אחד מארבעה חניכים וכשעזבתי אחרי 5 שנים היו כבר 40 אנשים. ואני בניתי את כל תכנית ההתנדבות של המכינה שקיבלה את אות המתנדב של עיריית תל אביב יפו. זה גם משהו שאני מאוד גאה בו.
וחוץ מזה, וזה משהו שאני עסוקה בו מאוד עכשיו, בעקבות עבודת התזה שלי אני כותבת את ההיסטוריה של התנועה הרפורמית בצורה שנגישה לאנשי חינוך – כי זה משהו שמאוד חסר לנו.

מה החלום הרבני שלך?

אני עושה תפקידים של רבה כבר מגיל 13 – מובילה תפילות ומנהלת טקסים. אבל חיכיתי הרבה  שנים לפני שהתחלתי ללמוד רבנות כי רצית לבוא עם השיגים משל עצמי , ולא להיות הבת של… וכשהחלטתי כן ללכת ללמוד זה היה בשביל לחקור איזה מנהיגות דתית נדרשת כרגע. ומה שאני רואה זה שהדבר הכי חשוב זה הוא עבודה מול קהל שלא גדל ביהדות ולא מרגיש בה בבית.
אני רוצה ליצור יהדות שמקרבת אנשים לתורה – אבל לא ממקום מתנשא אלא ממקום רלוונטי. יהדות שהיא גם מוסרית ושווה ושוויונית ודורשת צדק לכולם, וגם מאפשרת לאנשים להיות יהודיים לא רק דרך ההלכה – כי יהדות זה הרבה יותר מהלכה. ואת זה אני עושה בקהילת ניגון הלב שאני מובילה בעמק יזרעאל, ויום יום אני רואה איך כל המסע שלי בתנועה, בנוער תלם היו הכנה מעולה לזה.

***

יאיר (יאיא) טובאיס

אך זה לגדול רפורמי?

על סבא של אבא שלי מספרים שנמאס לו להירדם בבית כנסת כי הוא לא מבין מה קורה. אז הוא עבר לבית כנסת רפורמי. וגם שם הוא היה נרדם. אבל לפחות הוא הבין… אז אני דור רביעי רפורמי מצד אבא – שעלה לארץ לקיבוץ יהל. ובקיבוץ היהדות תמיד הייתה חלק מהחיים, אבל לא בצורה כופה. בשיח שלי עם אבא שלי היה ברור שאני יוצא ונכנס מבית הכנסת מתי שמתאים לי.  – ומאז בית כנסת והיהדות בכלל זה מקום שאני מרגיש מאוד בנוח בו.
בנוסף לזה מצד אמא אני דור רביעי למשפחת סלנט, משפחת רבנים בישוב הישן בירושלים ומהסיפורים שלה אני יודע כמה פתיחות ואהבה וקבלה יכולה להיות שם גם האחר והשונה וזה תמיד נתן לי המון אמונה שהיהדות היא בית, היא קהילה שיכולה להכיל הרבה מאוד.

איפה אתה גידלת את התנועה?

אני מרגיש שהתנועה קצת גדלה יחד איתי…  אני היית במחזור השני של המכינה, שהייתה אז הרבה יותר קשורה לנוער תל"ם וחלק מהעבודה שלנו היה, יחד עם רינת לכתוב את החזון של נוער תל"ם. ואז אחרי שהשתחררתי חזרתי להדריך במכינה שהפכה מקבוצה של 4 ל 40.
ואז קבוצת חברים בקיבוץ התחילה לחשוב על איך ממשיכים את התהליך שהמכינה מתחילה – וזה התחיל תהליך שבו הקמתי את תכנית בדרך של עבודה מעודפת ביהל… וזה בעצם היה הקמה של תחום צעירים, או לפחות חלק משמעותי מאוד שלו.

מה החלום הרבני שלך?

לימודי הרבנות ב HUC חיברו עבורי שלושה תחומים שתמיד עסקתי בהם – יהדות, אקדמיה וקהילה. וכרב אני גם מאוד רוצה ללמד לעסוק בהשראה דרך המקורות, יהודיים ואנושיים, אבל גם לחקור את הסיפור הזה שנקרא קהילה שליהדות יש הרבה מאוד מה להגיד עליו. אני גדלתי בתוך האווירה של קיבוץ ובעיסוק בתקנונים ובאיך מתנהלים ביחד. וזה חשוב, אבל אני רוצה להביא לקהילה שיח שביסודו הוא יהודי ורוחני שעוסק בצורה עמוקה באיך לא רק מתנהלים אלא גם איך חיים ביחד, איך השם קהילה הוא לא סיסמא אלא דרך חיים עמוקה.

***

במרכז ליד השולחן – רינת במחנה חוויה הראשון שלה

רינת צפניה-שוורץ

איך זה לגדול בתנועה?

אני גדלתי בבית מסורתי בבית הכרם בירושלים, והגעתי לתנועה דרך נוער תל"ם אחרי אחי כשזה עוד היה חלק מהצופים – צופי תל"ם. מחנה חוויה הראשון שלי בכיתה ח' היה עבורי חוויה מדהימה של עומק ומשמעות שממש התאהבתי בהן וצללתי לתוכן.
לאורך השנים הייתי חלק מוועדות שונות בתנועת הנוער ובהם היינו לומדים נושאים ומחלטים עליהם – למשל החלטנו שאנחנו כן יוצאים לטיולים עם הצופים בשבת – אבל לא מבשלים. מה שמדהים זה שחלק מהחלטות שעשיתי אז אני עדיין מחזיקה בהן עד היום – למשל בקהילה שאני מובילה בשוהם לא תראה אש בשבת. אז הדבר הכי מעצים בעיני בלגדול בתנועה, או יותר נכון בנוער תלם זה התחושה של הבעלות העמוקה על הזהות היהודית שלך – על התפילה, על השבת על הכל. צא ולמד – תכריע!

איפה את גידלת את התנועה?

אני נכנסתי הכי עמוק שאפשר לנוער תל"ם – והייתי שותפה להרבה מאוד החלטות שעיצבו את התנועה. ב 1996 אני הצבעתי בוועידה שקבעה שצופי תלם תצא מהצופים ותהפוך לתנועה עצמאית – החלטה שהייתה ממש לא נכונה, כי פתאום לא היה לנו לא אמא ולא אבא.  שנה אחרי הכל התפרק. במבט לאחור זה כן עשה טוב כי זה החזיר את הכוח של נוער תל"ם לקהילות.
אני הייתי בצבא ואנשים אחרים בנו את שוב את התנועה לאט לאט וכשהשתחררתי חזרתי לעבוד נוער תלם ועזרתי לבנות שוב את הכל על בסיס של המודל שעליו גדלתי.

מה החלום הרבני שלך?

אני קוראת לזה יהדות בנעלי הבית – שכל אדם ירגיש בנוח בתרבות היהודית שלו. ושירגיש בנוח מספיק בשביל שהוא ייקח עליה אחריות, יכריע בהלכות חייו, שלא מישהו יגיד לו מה נכון ומה לא נכון… זה מאוד מה שלמדתי בנוער תל"ם וזה גם מאוד מזרחי ומסורתי כמו הבית שאני באה ממנו.
וזה חלק נוסף של החלום שלי. כמי שמגיעה מבית מזרחי אני מאוד מרגישה את המקום החסר של התנועה, זה שקל לו מאוד לעסוק ביחסי יהודים ערבים, אבל הפנים יהודי, הבין עדתי – יותר קשה ואני הייתי רוצה לראות שיש יותר השקעה בכיוון הזה ולהגיע להרבה יותר קהלים כיוןן שיש לנו הרבה מה לתת לחברה הישראלית על כל חלקיה.
מה שאני רוצה זה לעשות את החיבורים. וזה בדברים הקטנים כמו להוסיף לתפילות את הניגונים שאנשים מכירים מבית אבא, את השירים של ארץ ישראל היפה, למצוא הדברים שמחברים אנשים לשורשים שלהם, שנוגעים להם בלב – כי אחרת אנחנו מפספסים אותם. וגם, אם כבר לגעת בלב, אני רוצה מאוד שהתנועה תהיה חוד החנית במענה לאנשים לא רק בשמחות של חתונות ובר מצוות, אלא גם בשעות של מצוקה ומשבר, בעיקר של אבלות. אנחנו צריכים להיות הקול שלפני המחנה כיוון שאנחנו מציעים לאנשים חיבור יהודי שרלוונטי לחיים שלהם.
לפרטים נוספים על הרבנים והרבות, לחצו כאן!
דילוג לתוכן