מה אני רוצה ומה אני רוצה לרצות? מה אתה רוצה ממני? – אבות ב', ד

הוּא (רבן גמליאל בן רבי יהודה הנשיא) הָיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנֶךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ. בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנֶךָ. הִלֵּל אוֹמֵר, אַל תִּפְרוֹשׁ מִן הַצִּבּוּר, וְאַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמָךְ עַד יוֹם מוֹתָךְ, וְאַל תָּדִין אֶת חֲבֵרָךְ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ, וְאַל תֹּאמַר דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁמוֹעַ שֶׁסּוֹפוֹ לְהִשָּׁמַע. וְאַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאֶפָּנֶה אֶשְׁנֶה, שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה:

07/12/2021
הרב עודד מזור
< /svg>
מסכת אבות,  פרקי אבות - פרק ב

תולדותיו: חלקה הראשון של משנה זו ממשיך את שתי המשניות הקודמות ומביא את דבריו של רבן גמליאל ברבי = בר רבי, בנו של רבי יהודה הנשיא. כמו אביו, גם רבן גמליאל היה נשיא, כלומר ראש הסנהדרין. הוא חי בגליל וכיהן כנשיא בתחילת המאה השלישית לספירת הנוצרים, בשנים אשר בתולדות חכמי ישראל מהוות את המעבר בין תקופת התנאים לתקופת האמוראים. בהמשך אנו שבים ושומעים את דברי הלל הזקן כיחידת חיבור לדברי רבן יוחנן בן זכאי, הנאמרים במשנה ח', שהיה תלמידו של הלל, (על הלל ראו בפרק א', יב).

מתוך הפרשנות המסורתית: ברטנורא: על הנאמר "כדי שיבטל רצון… שיפר עצת כל הקמים עליך לרעה. בבלי שבת ס"ג ע"א: כל העושה מצווה כמאמרה, אפילו הקב"ה גוזר גזרה, הוא מבטלה. אל תפרוש מן הצבור בבלי תענית י"א ע"א: בזמן שישראל שרויין בצער, ופירש אחד מהם, באים שני מלאכי השרת, שמלוין לו לאדם, ומניחין לו ידיהם על ראשו, ואומרים: פלוני זה שפירש מן הציבור אל יראה בנחמת הציבור. דברי הרמב"ם על שמא לא תפנה: כי יטרידוך עניינים שונים ומשונים… והרי נמצאת יוצא מן העולם בלא תורה.

התייחסותי: רבן גמליאל מתמקד ברצון – רצונו של האדם, "רצונך", ורצון האל, "רצונו". "רצונך" הוא הרצון האישי המניע את האדם לפעולה והוא גם המחשבה המלווה את העשייה – רצון לעשות דבר-מה או לא לעשותו ולעומת זאת עשיה ברצון או בלי רצון. אך רצון זה, לפי רבן גמליאל, נתון לשליטתו ולעיצובו של האדם. זהו היסוד האלוהי שבאדם, הבחירה החופשית, והוא מורכב ומתעתע באדם עצמו. רצונות שונים ומנוגדים מתרוצצים בקרבנו, שאיפות סותרות הנובעות מאמונות, חלומות פרטיים ואחריות חברתית, לחץ חברתי ותחושת ייעוד, וגם מניעים הנובעים מצרכים רגעיים, רגשיים וגופניים. יש לנו מחויבויות ואילוצים ולפעמים נובעים מתוכם סדרי-יום שאינם יכולים להתבצע יחד.

לעומת הרצון האישי המבלבל והמורכב, משנתו של רבן גמליאל מציגה את "רצונו", הרצון האלוהי, כמקשה ברורה שראוי לאדם לשאוף ולאחד את רצונו הפרטי עימה. דע מהו "רצונו", וכעת עשה את הרצון האלוהי הזה להיות רצונך שלך. רבן גמליאל יודע כנראה שהדבר אינו קל כלל ועיקר, ועל-כן הוא מצרף למשפט גם את כ"ף הדימוי – כרצונך, כמו רצונך, כאילו זהו רצונך לכתחילה. ממי נוכל ללמוד כיצד לעשות זאת?  על-פי ברכת "אהבה", הברכה השנייה שלפני קריאת-שמע של תפילת שחרית (בנוסח ספרד ובנוסח עדות המזרח), אבותינו ואמותינו הגיעו לקרבה גבוהה ביותר אל רצון האלוהות: "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, בַּעֲבוּר אֲבותֵינוּ ואמותינו שֶׁבָּטְחוּ בְךָ וַתְּלַמְּדֵם חֻקֵּי חַיִּים לַעֲשות רְצונְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם, כֵּן תְּחָנֵּנוּ וּתְלַמְּדֵנוּ". הם עשו רצונך בלבב שלם. האם משמעות הדבר היא שהם הפכו את רצונם להיות כרצונו? או שגם הם הצליחו "רק" לעשות את רצון האל בלבב שלם (בהתמסרות מלאה של שני היצרים, ביצר טוב וביצר רע – על-פי משנה ברכות ט' ה'), אך לשם כך היו צריכים לגבור על רצונם שהיה בכל-זאת שונה?

גם על אברהם אבינו ומעשיו בעקדת יצחק נאמר בתפילה (בפרשת העקדה הנכללת בתפילת שחרית אך הושמטה מהנוסח הרפורמי) "רִבּונו שֶׁל עולָם, כְּמו שֶׁכָּבַשׁ אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת רַחֲמָיו לַעֲשות רְצונְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם…" האם התייחסות זו לאברהם מציבה אותו כמודל המובהק ביותר ל"עשה רצונו כרצונך"? והלא גם הוא היה צריך לכבוש את רחמיו, להתגבר על אהבתו לבנו כדי למלא את רצון האל.

רבן גמליאל אינו מפרט מהו רצונו של האל: האם אלו המצוות עצמן, התורה או ההלכה, או שבבסיס התורה והמצוות יש רצון אלוהי המהווה תשתית לכל ושאליו יש לשאוף? ייתכן וניתן למצוא לכך תשובה דווקא מהצבת המילה רצון בשני צידי המשוואה: לאדם יש רצון כפי שלאל יש רצון. האדם יכול לשלוט ברצונו, לגבור על יצרו, להציב את הרצון האלוהי כמצפן, כמצפון, שעל-פי החץ שלו הוא רוצה לכוון את חיציו. אך גם לאל יש רצון, וגם האל יכול לשלוט ברצונו שלו, לגבור על יצרו שלו, להציב את הרצון האנושי כקו מנחה.

בהמשך התפילה המלווה את קריאת פרשת העקדה נאמר " כֵּן יִכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעַסְךָ מֵעָלֵינוּ וְיָגלּוּ רַחֲמֶיךָ עַל מִדּותֶיךָ". גם אתה, ריבונו של עולם, תביט עלינו, על אבותינו ואמותינו ועל מעשינו שלנו, בהם אנו גוברים על רצונותינו הקטנים, הרגעיים, למען רצון נעלה יותר שהוא רצוננו הגדול, האלוהי, שטמון בנו כי כך רצית, כי כך אנו רוצים, "וְתִתְנַהֵג עִמָּנוּ ה' אֱלהֵינוּ בְּמִדַּת הַחֶסֶד וּבְמִדַּת הָרַחֲמִים".

"כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו" (בראשית י"ח 19) אומר אלהים על אברהם כשהוא מחליט לחשוף בפניו את תכניותיו לגבי סדום ועמורה.

לעשות צדקה ומשפט, לצוות את הבנות והבנים, לשמור את דרך ה' – להלך אחר מדותיו של הקב"ה: "מה הוא מלביש ערומים אף אתה הלבש ערומים" (בבלי, סוטה, דף י"ד עמוד א'), "מה המקום נקרא רחום וחנון, אף אתה הוי רחום וחנון ועשה מתנת חנם לכל…

דורשי רשומות אומרים: רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם? למוד אגדה, שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה ומדבק בדרכיו, ואם עשיתם מה שעליכם אף אני אעשה מה שעלי." (ילקוט שמעוני דברים יא, רמז תתעג)

זוהי צלם אלוהים שבאדם, זהו האלוהים שנבראנו בצלמו, זהו הרצון שאנו ואלוהינו רוצים לרצות. הוא מזכיר לנו, לפעמים אנו מזכירים לו, ואז הרצון אחד.

דילוג לתוכן