כי האדם עץ השדה – מסכת אבות ג', יז

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ. אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה. אִם אֵין חָכְמָה, אֵין יִרְאָה. אִם אֵין יִרְאָה, אֵין חָכְמָה. אִם אֵין בִּינָה, אֵין דָּעַת. אִם אֵין דַּעַת, אֵין בִּינָה. אִם אֵין קֶמַח, אֵין תּוֹרָה. אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין קֶמַח.
הוּא הָיָה אוֹמֵר, כֹּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, לְמָה הוּא דוֹמֶה, לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין, וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקְרַתּוּ וְהוֹפְכַתּוּ עַל פָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז), וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב. אֲבָל כֹּל שֶׁמַּעֲשָׁיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, לְמָה הוּא דוֹמֶה, לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מֻעָטִין וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, שֶׁאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם), וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וְלֹא יִרְאֶה כִי יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן, ובִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי:

07/12/2021
הרב יהורם מזור
< /svg>
מסכת אבות,  פרקי אבות - פרק ג

תולדותיו: רבי אלעזר בן עזריה, תנא בן הדור השלישי לתנאים ובן זמנו של רבי עקיבא. מפורסם בשל ייחוסו ככהן, דור עשירי לעזרא הסופר וכאחד מעשירי דורו. כיהן זמן מה כנשיא הסנהדרין, אחרי שחכמים בחרו בו בעקבות הדחת רבן גמליאל דיבנה מהתפקיד. מיוחסת לו האמרה: "דברה תורה כלשון בני אדם" (קידושין י"ז, ע"ב). כמו כן ידוע עליו שנתן משקל רב לשאלת היחס בין ההלכה, המוסר האנושי וערך חיי אדם. נהג לפסוק על פי הפשט. גם אילו שאינם נמנים על לומדי המקורות מכירים את שמו משני קטעים המופיעים בהגדה של פסח.

פרשנות הרמב"ם: רוצה לומר בזה שכל שנים מאלו כל אחד משניהם מועיל במציאות האחר ומשלים זולתו, ואמנם דבריו בדעת ובבינה הוא עניין פילוסופי דק מאד… וכאילו יאמר שאם לא נשכיל מושכל אין דעת לנו ואם לא יהיה דעת לנו לא נשכיל מושכל כי בדעת נשיגהו.

מחשבות בעקבות קריאת המשנה: מרביתה של משנה זו עוסקת בהשוואה שבין העץ הגדל בחצרנו או במטע לבין האדם. הקשר ההדוק בין בני האדם והעצים התחיל משחר עולמנו הרעיוני. את האדם שנוצר ביום השישי משכן הבורא בגן עדן והכתוב מתייחס אל עצי הגן בלבד ולא אל שאר הצמחים שבו. כמי שגדל שני ילדים משלו וגם נטע לא מעט עצים בחייו אני חושב כי ההשוואה הזאת, בין האדם והעץ, היא השוואה טובה. שתיל עץ, ממש כמו תינוק, זקוק להשגחה מתמדת מצידו של הנוטע. אומנם, וזאת יודע כל מי שהשתתף בטקסי נטיעות, יערות הקק"ל אינם ממש בחצר האחורית של ביתנו ואין אנו ממש מטפלים בעצים שנטענו במסגרת נטיעות ט"ו בשבט. אבל כדאי לשים לב לעובדה כי נטיעות אילו הם של אילנו סרק שאינם עושים פרי ואנו משאירים אותם להתמודד לבד עם צמיחתם מתוך ידיעה ברורה שבמקום הנטע שיבול יכנס שתיל חדש בשנה הבאה. נטיעת עצי פרי, כמו גידול ילדים, איננה יכולה לסמוך רק על המזל. הנוטע חייב להשקות ולזבל, לטייב את האדמה ולגזום ועוד מלאכות דומות כדי להגיע תוך מספר שנים קטן למצב שיוכל ליהנות מפרי העץ. בדומה לכך גם גידול ילדים דורש מאיתנו, ההורים, טיפוח פיזי מרובה בשנים הראשונות של הילד, טיפוח שבמשך הזמן הופך להיות פחות ופחות פיזי ויותר רוחני. טיפוח כזה בחיי האדם נקרא חינוך. אין אנחנו נוהגים בילדינו כעצי סרק ומניחים להם להתמודד בעצמם עם איתני הטבע וקשיי החיים. אנו מגדלים את ילדינו כעצי פרי עם התקווה והתפילה כי גידולם-חינוכם יעשה פרי.  במסגרת זו אנו ההורים מלמדים-מחנכים את ילדינו למצוא את מקומם בחיים, להתמקד במה שהם רואים כדרך חייהם המועדפת ואז להעמיק שורשים כדי שרוחות מצויות או חזקות לא יעקרו אותם ממקומם. זאת הבין גם הסופר המקראי כאשר לימד אותנו: כי האדם עץ השדה (דברים כ' 20).

דילוג לתוכן