כיצד שופטים אדם – אבות ב', ז

הוּא [רבן גמליאל] הָיָה אוֹמֵר:
מַרְבֶּה בָשָׂר – מַרְבֶּה רִמָּה; מַרְבֶּה נְכָסִים – מַרְבֶּה דְאָגָה; מַרְבֶּה נָשִׁים – מַרְבֶּה כְשָׁפִים; מַרְבֶּה שְׁפָחוֹת – מַרְבֶּה זִמָּה; מַרְבֶּה עֲבָדִים – מַרְבֶּה גָזֵל; מַרְבֶּה תוֹרָה – מַרְבֶּה חַיִּים; מַרְבֶּה יְשִׁיבָה – מַרְבֶּה חָכְמָה; מַרְבֶּה עֵצָה – מַרְבֶּה תְבוּנָה; מַרְבֶּה צְדָקָה – מַרְבֶּה שָׁלוֹם. קָנָה שֵׁם טוֹב – קָנָה לְעַצְמוֹ. קָנָה לוֹ דִבְרֵי תוֹרָה – קָנָה לוֹ חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא:

07/12/2021
הרבה נועה מזור
< /svg>
מסכת אבות,  פרקי אבות - פרק ב

רבן גמליאל, במשנה החותמת את סדרת אמרותיו (משניות ב-ז), יוצר הקשרים ברורים בין בעלות על דברים מסוימים לבין מה שאותם דברים מביאים על האדם.

לאחר חמישה דברים שניתן לסווג כשליליים (אבל כמה מהם קיימים בתרבות שלנו עד היום), וארבעה דברים חיוביים (שגם היום הם בחלקם בגדר חלום), מסיים רבן גמליאל את דבריו בהבחנה בין המיידי, העכשווי, לבין הנצח:  קנה שם טוב – קנה לעצמו; קנה לו דברי תורה – קנה לו חיי עולם הבא.

שני הדברים, שלכאורה עומדים בסתירה, יכולים גם להיות דוגמא לדברים המשלימים זה את זה – השם הטוב עבור עצמי, אבל לא מהשם הטוב שלי שקניתי עבור עצמי אני אקבל את התגמול מידי שמיים. אני עדיין יכולה לבחור בין שיהיה לי אחד מהן הדברים, או שניהם. הם לא סותרים זה את זה, אלא נותנים תמונה שלמה של מה כדאי שיהיה משמעותי וראוי עבור כל בן ובת אדם, ומה נותן לנו כל דבר כזה.

מתוך נקודת מבט זו אפשר גם לחזור לראשיתה של המשנה, ולחשוב שוב על ההבחנות אותן מציג רבן גמליאל. הרי ייתכן מאוד שאדם שייך לכמה מן הקטגוריות, והוא (או היא) מרבים גם בלימוד, צדקה או כל אחד מן הדברים החיוביים, אבל גם מרבים באחד מן הדברים ה"רעים".

אם כן, מעבר לחיוב ולשלילה שמציג בפנינו רבן גמליאל, אולי כדאי לנו לזכור לא לשפוט ולא לקבוע את אופיו או מאפייניו של אדם על סמך מאפיין אחד. כפי שלא היינו רוצים שישפטו אותנו על פי מרכיב אחד באישיותנו, כך עלינו לראות את המורכבות, את הטוב והרע, המצויים בכל אחד מאיתנו, ולעזור אחד לשני ואחת לשנייה, לכוון את עצמנו ואת חיינו ליותר מן הטוב ופחות מן הרע.

דילוג לתוכן