כבוד וחילול התורה – אבות פרק ד, ו

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל הַמְכַבֵּד אֶת הַתּוֹרָה, גּוּפוֹ מְכֻבָּד עַל הַבְּרִיּוֹת. וְכָל הַמְחַלֵּל אֶת הַתּוֹרָה, גוּפוֹ מְחֻלָּל עַל הַבְּרִיוֹת:

07/12/2021
הרב יהורם מזור
< /svg>
מסכת אבות,  פרקי אבות - פרק ד

תולדותיו: רבי יוסי בן חלפתא הוא מחשובי התנאים בדור הרביעי.  היה אחד מחמשת תלמידיו האחרונים של רבי עקיבא יחד עם רבי מאיר, רבי יהודה, רבי שמעון ורבי אלעזר. שמו של רבי יוסי מופיע למעלה משלוש מאות פעמים במשנה. בנוסף ללימודיו אצל רבי עקיבא היה גם תלמידו של אביו רבי חלפתא ורבי יוחנן בן נורי.. על רבי יוסי אמר תלמידו רבי איסי בן יהודה: רבי יוסי נימוקו עמו. (בבלי גיטין ס"ז ע"א). ביטוי שמשמעותו שאפשר לסמוך על למדנותו וידיעתו. לרבי יוסי מיוחס חיבור הברייתא "סדר עולם" העוסק בסדר הזמנים בהיסטוריה היהודית וקביעת תאריכי המאורעות במקרא. רבי יוסי ידוע גם בכך ששתק ולא ענה על דבריו הקשים של רבי שמעון בר יוחאי ולכן הוגלה ע"י השלטון הרומאי לציפורי. התלמוד הירושלמי מספר על מותו ומציין: משמת רבי יוסי פסקה הבינה (ירושלמי סוטה פ"ט הט"ז).

מתוך הפרשנות המסורתית: הרמב"ם מבאר את הפתיחה באומרו: שמראה זריזות בעשיית מצוותיה ומכבד את חכמי התורה וחיבוריהם. המאירי בפירושו למשנה אומר: כך יבחן טיבו וערכו של האדם, לפי הדברים שהוא מהלל באחרים. ומכאן שאם הוא מכבד את החכמים ומהללם – הוא עצמו טוב ומהולל. ואם מחלל הוא את כבודם, שנוהג בהם קלות ראש ומזלזל בכבודם הוא עצמו רע ומחולל.

 התייחסותי: עניין הכבוד לתורה הוא מן המנהגים שכל עדות ישראל נוהגים בהם. הכבוד מתחיל בצד הפיזי של התורה. משתדלים שספר התורה יהיה כתוב על קלף משובח ובידי סופר סת"ם בעל ניסיון רב וכתיבה יפה במיוחד. בשני הדגמים הנהוגים בעמנו של ספר התורה ישנה הקפדה מרובה על דרך שמירתו של הספר. בדגם הספרדי נמצא ספר התורה בתיבה גלילית עשויה מעץ משובח או ממתכת רקועה, בדרך כלל נחושת או כסף. ומעוטרת. הדגם האשכנזי גולל את יריעות ספר התורה על עמודי עץ מיוחדים הנקראים "עצי חיים", על פי הפסוק: עץ חיים היא למחזיקים בה". את ספר התורה עוטפת כותונת מיוחדת מבד יקר ועליה עיטורים מיוחדים. בשני הדגמים מתווספים לספר התורה קישוטים נוספים כמו רימונים או כתר, מגן או אפוד וכמובן יד בה משתמש הקורא בספר התורה בזמן הקריאה.

ספרי התורה מאוחסנים בארון הקודש שגם בצורתו ישנה הקפדה מרובה על יופי ואסטטיקה. כאשר קוראים בתורה, בימי שני וחמישי, שבת שחרית ומנחה, בחגים ימי צום ותענית ובראשי חודשים, מוליכים את ספר התורה מארון הקודש לבית בית הכנסת, הנקראת גם "תיבה" בעדות המזרח והספרדים, כל הקהילה חולקת בזמן זה כבוד לתורה: המתפללים קמים מרגע פתיחת ההיכל ומלווים בעיניהם את ספר התורה עד הגיעו למקום קריאתו. רבים נוהגים לגעת באצבעותיהם או ציצית הטלית בספר ולנשקם לאחר הנגיעה. נפילת ספר תורה נחשבת למאורע קשה בחיי הקהילה ומכפרים על הזלזול הזה בצום ממושך. ספר תורה שנפסל איננו נזרק ואפילו איננו מונח בגניזה רגילה אלא נקבר בבית העלמין.

אני סבור שרבי יוסי לא התכוון רק לעניין ספר התורה גופו אלא ראה בלומדי התורה מעמד מיוחד שיש לנהוג בו כבוד. אם נבין בדרך הזאת את המשנה אפשר לומר כי רבי יוסי מלמד אותנו שיש לרכוש כבוד לתלמידי החכמים שגופם/מוחם מאכסן דברי תורה ושמקדישים את מיטב שנותיהם ללימוד והבנת התורה. שכרם של אלו הרוכשים כבוד לתורה וללומדיה הוא בכבוד שהסובבים אותם יעניקו להם. באותה מידה מגנה רבי יוסי את אלו הנוהגים שלא לכבד את לומדי התורה ומאיים עליהם שעונשם יהיה שסביבתם לא תרכוש כבוד גם להם.

דילוג לתוכן