המשפט כגורם עקרוני – אבות א, ט

שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח אוֹמֵר, הֱוֵי מַרְבֶּה לַחֲקוֹר אֶת הָעֵדִים, וֶהֱוֵי זָהִיר בִּדְבָרֶיךָ, שֶׁמָּא מִתּוֹכָם יִלְמְדוּ לְשַׁקֵּר:

07/12/2021
הרבה צפורה לבנה
< /svg>
מסכת אבות,  פרקי אבות - פרק א

שמעון בן שטח ויהודה בן טבאי היו הזוג השלישי מחכמי ה"זוגות" יהודה בן טבאי היה נשיא הסנהדרין ושמעון בן שטח היה אב בית הדין (חגיגה ט"ז ע"ב).

בשונה מהזוגות האחרים במסכת אבות, המוסרים לנו בעיקר דברי מוסר, עוסקים בני הזוג הזה  'בכתר המשפט'. הם דיברו מתוך היכל המשפט הדן בדיני נפשות ועסקו בנושאים כמו: דין, סדרי דיון, ניהול הדיון המשפטי והאחריות הכבדה המוטלת על השופט להוציא את הצדק ואת האמת לאור ולמנוע  הרשעות שגויות.

שמעון בן שטח – אחד המנהיגים הבולטים בתקופת בית שני –נאבק להחזיר את 'כתר המשפט' ואת 'כתר התורה' לידי החכמים – שופטי העם ומוריו.  בתקופה זו התנהל מאבק על הנהגת מערכת המשפט בין המלכות לבין חכמים וגם בין הצדוקים לבין החכמים. היריבויות פוליטיות, כאז כן היום, היו כר נרחב למלשינים מחד גיסא, ומאידך, לשופטים המטים משפט במודע או שלא במודע על פי אינטרסים ועל פי המחנה הפוליטי שהם שיכים אליו.

שמעון בן שטח חתר ללא ליאות להטמעת הליכי משפט קפדניים שימנעו  מותם של בני אדם חפים מפשע ברוח המשנה במסכת סנהדרין פרק ד' משנה ה:

"כיצד מאיימין את העדים על עדי נפשות? היו מכניסין אותן ומאיימין עליהן שמא תאמרו מאומד ומשמועה. עד מפי עד ומפי אדם נאמן שמענו. או שמא אי אתם יודעין שסופינו לבדוק אתכם בדרישה ובחקירה. הוו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות … דיני נפשות דמו ודם זרעיותיו תלוין בו עד סוף העולם. שכן, מצינו בקין שהרג את אחיו שנאמר (בראשית ד') דמי אחיך צועקים. אינו אומר דם אחיך אלא דמי אחיך דמו ודם זרעיותיו… לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחד מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא

חתירתו העיקשת  לעשיית דין של צדק ואמת הביאו אותו להתעמת עם בן זוגו להנהגת הסנהדרין, עם עמיתיו ועם המלכות.

אנו למדים מהגמרא ומהתוספתא , שכאשר בן זוגו, יהודה בן טבאי, טעה פעם בפסק דין והרג שלא כדין עד זומם, אמר לו שמעון בן שטח: "אראה בנחמה אם לא שפכת דם נקי", ומאז קיבל עליו יהודה בן טבאי להורות רק על פי שמעון בן שטח (תוספתא סנהדרין פ"ו ז').

גם יחסו אל עמיתיו חברי הסנהדרין ואל המלך ינאי הצטיין בשיפוט חסר פניות. בלשון חדה כתער גינה אותם על מורך ליבם ועל התבטלותם בפני המלך ינאי ותבע מהם  עמידה איתנה על עקרונות הצדק והמשפט השווים לכל, כפי שמופיע בבבלי סנהדרין י"ט א-ב: "אמר ליה שמעון בן שטח: ינאי המלך! עמוד על רגליך ויעידו בך. ולא לפנינו אתה עומד, אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד… אמר לו(המלך ינאי לשמעון בן שטח): לא כשתאמר אתה, אלא כמה שיאמרו חבריך. נפנה לימינו – כבשו פניהם בקרקע, נפנה לשמאלו – וכבשו פניהם בקרקע. אמר להן שמעון בן שטח: בעלי מחשבות אתם, יבא בעל מחשבות ויפרע מכם".

שמעון בן שטח היה גם חסר פשרות באכיפת הדין כלפי אנשים שנחשדו בעבודה זרה וגרם למותם של 80 מכשפות באשקלון. על פי המסופר בתלמוד בני המשפחה של המכשפות הפלילו את בנו והצליחו להערים על השופטים ובגין עדותם נגזר על בנו פסק דין מוות. (משנה סנהדרין ו',ד ורש"י בסנהדרין מ"ד ע"ב).

היכולת להערים על בית המשפט בכוח הדיבור, שהוא הכלי  הדומיננטי  בדיון המשפטי, הביאה אותו לקרוא לשופטים להרבות בחקירת העדים ולהיות זהירים בדבריהם. ברוח הפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי יח כא), הוא ראה את כוחה של הלשון בכיסויה של האמת ובהוצאתה לאור, כמו גם את כוחה להחיות ולהמית.

לא בכדי מהדהדים דברי המשנה כזעקתו של אדם ששילם את המחיר הכבד ביותר בגינם של עדים זוממים שלא נחשפו בעת חקירתם בבית הדין.

התנסותו האישית כשופט בסנהדרין והיותו אב לבן שנפל קורבן לעדים זוממים לימדו אותו שעשיית דין צדק ומשפט היא מלאכה קשה ומורכבת. הוא היה ער להשפעה של מתחים ויריבויות פוליטיות על השופטים כמו גם לסכנה הטמונה לדין צדק משופטים ודיינים המייחסים לעצמם מונופול על הצדק והאמת ובטוחים בצדקתם, ולכן, אינם מרבים לחקור את העדים ואינם זהירים בדבריהם, וכך מסכנים חיי אדם.

ההיסטוריה האנושית רצופה בעיוותי הדין של בתי משפט ששפטו ושופטים בני אדם למאסרים ולמוות על פי לשון הרע של מלשינים. ללמדנו, שרק חתירה בלתי נלאית, קפדנית ומחמירה של הליכי המשפט ביחס לכל אדם בכלל ולמרכזי הכוח של ההון והשלטון בפרט, עשויים למזער את עיוות הדין ואת מותם של חפים מפשע.

אזהרתו זו, ממרחק אלפי שנים, נשמעת באזני כרלבנטית לחברה הישראלית כאן ועכשיו. אנו, חשופים מדי יום ביומו, למנהיגים הנוהגים בחוסר סובלנות ובחוסר כבוד לדעות המנוגדות, לשופטים המקלים ראש בהליכי משפט ואינם נזהרים בדבריהם, ולכלי תקשורת שבקלות בלתי נסבלת מוציאים לשון הרע וגוזרים כליה על חייהם המקצועיים והאישיים של בני אדם.

דברי המשנה מהווים גם אזהרה וגם מרשם לרפואה ברוח מזמור תהילים לד:

"מי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב: נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה".

ללמדנו, שאם חפצים חיים אנחנו עלינו לנצור לשוננו מרע ומדבר מרמה בכל תחומי חיינו בכלל ובין כתלי המשפט בפרט. עלינו להשתמש בכוח הדיבור לבירור נוקב של האמת ולעשיית צדק. כן, לו יהי!!!

דילוג לתוכן