האם יש גולם במעגל?-מסכת אבות ה, ז

שִׁבְעָה דְבָרִים בַּגֹּלֶם וְשִׁבְעָה בֶּחָכָם. חָכָם אֵינוֹ מְדַבֵּר בִּפְנֵי מִי שֶׁהוּא גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה וּבְמִנְיָן, וְאֵינוֹ נִכְנָס לְתוֹךְ דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ, וְאֵינוֹ נִבְהָל לְהָשִׁיב, שׁוֹאֵל כָּעִנְיָן וּמֵשִׁיב כַּהֲלָכָה, וְאוֹמֵר עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן, וְעַל מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע, אוֹמֵר לֹא שָׁמַעְתִּי, וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת. וְחִלּוּפֵיהֶן בַּגֹּלֶם:

07/12/2021
הרב יהורם מזור
< /svg>
מסכת אבות,  פרקי אבות - פרק ה

שני מושגים צריכים הסבר במשנה ז'. הראשון הוא חשיבותו של המספר שבע והשני משמעותו של המושג גולם.

שבע הוא מספר בעל משמעות מיוחדת בתולדותינו. אם נבדוק בקונקורדנציה נראה כי במקרא ישנם למעלה ממאה נושאים המתייחסים למספר זה. החל מימי הבריאה, שנת השמיטה והיובל.מימי חג הסוכות וחג הפסח אל שבעת השבועות שבין פסח לחג השבועות. שבעת ימי המשתה – שבע ברכות הנישואין. מניין הנרות במנורת המשכן והמקדש. שבעים נפש ירדו למצרים ושבעים זקנים סבבו את משה בהנהגת העם. ואפילו, על פי מניין המשנה, שבעים אומות בעולם. למספר שבע יש קשר הדוק אל האלוהים ומצוותיו.

הגולם על פי התלמוד היא יצירה שאיננה מתוקנת דיה הצורכת שיפורים. על פי התלמוד יצירת האדם הייתה בת שני שלבים. בשלב הראשון יצר האל גולם מן האדמה ובשלב בשני נפח את נשמתו והגולם הפך לאדם. בפירושו למשנה מסביר הרמב"ם כי הגולם דומה לכלי שמיוצר על ידי האומן לפני שהוא מגיע אל השלב האחרון ביצירה, משכלל ונותן לכלי את עיצובו הסופי. זו הזדמנות טובה להזכיר כי בספרות ימי הביניים אנו שומעים על כמה גלמים שתפקידם היה לשרת בני אדם מיוחדים. המפורסם שבהם היה הגולם מפראג שנוצר ע"י המהר"ל (ר' יהודה ליווא בן בצלאל) במאה ה- 16. המחקר בימינו סבור כי סיפור הגולם הוא מאוחר בהרבה מימיו של המהר"ל מפראג אך כמי שחזר לאחרונה משם אעיד כי תפקידו של הגולם ביצירת המזכרות במוזיאון היהודי הפתוח של פראג הוא גדול מאד.

משנתנו באה ללמד אותנו כיצד עלינו להתנהג בחברה, כיצד עלינו לנהוג כחכמים ולא כגלמים:

חָכָם אֵינוֹ מְדַבֵּר בִּפְנֵי מִי שֶׁהוּא גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה וּבְמִנְיָן. החכם איננו מדבר בנוכחות חכמים ממנו אלא אם בקשו ממנו להשמיע את דעתו. היפוך רעיון זה הוא באמירה טיפש קופץ בראש.

אֵינוֹ נִכְנָס לְתוֹךְ דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ. החכם מאזין לדברי זה הדובר לפניו ממתין עד שיסיים דבריו ואז אומר את שבדעתו לומר. חברה נאה של גלמים אנו יכולים לפגוש מדי פעם בתוכניות מלל בטלוויזיה דוגמת התוכנית "פופוליטיקה".

אֵינוֹ נִבְהָל לְהָשִׁיב. או בעברית בת זמננו מקשיב, מפעיל שיקול דעת ומגיב לעניין.

שׁוֹאֵל כָּעִנְיָן וּמֵשִׁיב כַּהֲלָכָה. כאשר החכם משתתף בשיחה שאלותיו נוגעות לעניין השיחה וגם תשובותיו הם בהתאם לעניין הנדון.

אוֹמֵר עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן. מפעיל את ההיגיון הדרוש לשיחה בין בני אדם ועונה על פי הסדר שהדברים עלו בשיחה.

עַל מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע, אוֹמֵר לֹא שָׁמַעְתִּי. מתייחס בדבריו רק לנושאים בהם יש לו ידע ושליטה ואיננו גולש לתחומים בהם איננו מבין דבר.

מוֹדֶה עַל הָאֱמֶת. כאשר מתברר לחכם כי טעה ובן שיחו צדק הרי שהוא איננו ממציא תירוצים אלא מודה על טעותו

וְחִלּוּפֵיהֶן בַּגֹּלֶם:  כל הנאמר לעיל הם עניינים שאנשים חכמים ונבונים משתמשים בהם כדי לנהל שיחה הגיונית ומועילה. השיחה חדלה להיות כזאת כאשר המשוחחים באים תחת ההגדרה של גולם ותרבות בהשיחה שלהם נחותה כשל הגולם.

 

 ציבור של חוטאים ונענשים – מסכת אבות ה, ח / הרב יהורם מזור

שִׁבְעָה מִינֵי פֻרְעָנִיּוֹת בָּאִין לָעוֹלָם עַל שִׁבְעָה גוּפֵי עֲבֵרָה: מִקְצָתָן מְעַשְּׂרִין וּמִקְצָתָן אֵינָן מְעַשְּׂרִין, רָעָב שֶׁל בַּצֹּרֶת בָּא. מִקְצָתָן רְעֵבִים וּמִקְצָתָן שְׂבֵעִים. גָּמְרוּ שֶׁלֹּא לְעַשֵּׂר – רָעָב שֶׁל מְהוּמָה וְשֶׁל בַּצֹּרֶת בָּא. וְשֶׁלֹּא לִטּוֹל אֶת הַחַלָּה – רָעָב שֶׁל כְּלָיָה בָּא. דֶּבֶר בָּא לָעוֹלָם עַל מִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה, שֶׁלֹּא נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין, וְעַל פֵּרוֹת שְׁבִיעִית. חֶרֶב בָּאָה לָעוֹלָם עַל עִנּוּי הַדִּין, וְעַל עִוּוּת הַדִּין, וְעַל הַמּוֹרִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה:

המשנה שלפנינו תפקידה לחזק את האמונה שעונש הציבור בא בשל חטאם. המשנה מציינת  שבעה סוגי עונש הבאים לעולם ע"י האלוהים בגלל שבע עבירות עיקריות שעוברים בני האדם. נשים את לבנו לעובדה כי המצוות המצוינות במשנתנו עניינם נושאים שבין אדם לחברו, בין מעמד של עשירים שיש ביכולתם לעזור לציבור החלשים

מִקְצָתָן מְעַשְּׂרִין וּמִקְצָתָן אֵינָן מְעַשְּׂרִין, רָעָב שֶׁל בַּצֹּרֶת בָּא. מִקְצָתָן רְעֵבִים וּמִקְצָתָן שְׂבֵעִים. כאשר הציבור נחלק בין אילו המפרישים מעשרות המיועדים לכוהנים, ללווים ולעניים ובין אילו שאינם מפרישים באה הבצורת ופוגעת ברשעים ואיננה פוגעת בצדיקים.

גָּמְרוּ שֶׁלֹּא לְעַשֵּׂר – רָעָב שֶׁל מְהוּמָה וְשֶׁל בַּצֹּרֶת בָּא. בהמשך אם הציבור כולו מחליט שלא לקיים את מצוות המעשר הרי שבכך הם פוגמים בסדר החברתי בו מצווה החזק לדאוג לחלש. במצב כזה מתערער הסדר החברתי ובצורת הפוגעת בכל האוכלוסייה גורמת לרעב כללי.

וְשֶׁלֹּא לִטּוֹל אֶת הַחַלָּה – רָעָב שֶׁל כְּלָיָה בָּא. כאשר הציבור ממשיך ומתעלם מהצווי לדאוג למעמד הכוהנים, חסרי הנחלה, ע"י מצוות הפרשת חלה. וקיים חשש שהכוהנים ירעבו ללחם בא הרעב הכללי, המכונה כאן כליה, ופוגע בציבור כולו.

דֶּבֶר בָּא לָעוֹלָם עַל מִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה, שֶׁלֹּא נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין, וְעַל פֵּרוֹת שְׁבִיעִית. עוברי עבירות אשר התורה מצווה להענישם בעונש מוות בשל חומרת מעשיהם אך, מאיזו סיבה לא הובאו לדין, עונשה של החברה בא לידי ביטוי במחלת הדבר שהיא מחלה נוראית.

חֶרֶב בָּאָה לָעוֹלָם עַל עִנּוּי הַדִּין, וְעַל עִוּוּת הַדִּין, וְעַל הַמּוֹרִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה: מלחמה פוגעת בבני האדם כאשר בתי הדין מתעכבים במתן פסק דין וכאשר סוף סוף ניתן פסק דין אין הוא מבוסס על דין אמת אלא על עיוות הדין. כמו כן כאשר אלו הממונים על הוראת התורה עושים זאת שלא כהלכה.

משנתנו מתמקדת במצוות התלויות בארץ אשר במשך דורות רבים היו מצוות שהיה קשה מאד, בגלל השלטון הזר בארץ ישראל לקיימן. ובכל זאת רואה המשנה כעניין חשוב ביותר שמצוות אלו יתקיימו. יש כאן כמובן חשיבות רבה להוסיף ולהתייחס לנושא גם בימינו אנו ולשאול את עצמנו כיצד אנו מקיימים מצוות אילו במאה ה- 21 במדינת ישראל.

דילוג לתוכן