דבקות בתורה ומלמדיה – אבות א, ד

יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם קִבְּלוּ מֵהֶם. יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם:

08/12/2021
הרבה תמר דבדבני
< /svg>
מסכת אבות,  פרקי אבות - פרק א

תולדותיו: יוסֵי בן יועזר יחד חברו הנזכר יוסֵי בן יוחנן, שאת דבריו נקרא במשנה הבאה, היו הזוג הראשון בתקופת הזוגות. הראשון היה הנשיא והשני אב בית הדין ושניהם יחדיו עמדו בראש הסנהדרין

מתוך הפרשנות המסורתית: הפירוש המרחיב למשנה אבות, "אבות דרבי נתן", מקשר את הנאמר: יהא ביתך… לפסוק ממשלי יג, 20: "הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם", ומסביר: "משל למה הדבר דומה? לאחד שנכנס לתוך חנותו של בּשׂם (עושה בשמים) – אף על פי שלא ימכור לו ולא יקח ממנו, הוא יוצא וריח עצמו וריח בגדיו מבוסמים" (אבות דרבי נתן, נוסח ב' יא). ברטנורא מציע שתי הבנות קונקרטיות לדברים: "שתלך אחריהם – שהמהלך מעלה אבק ברגליו, וההולך אחריו מתמלא מאבק שהוא מעלה ברגליו. פירוש אחר – שתשב לרגליהם על הארץ… שהרב יושב על הספסל והתלמידים יושבים לרגליו על גבי קרקע". שותה דבריהם – ברטנורא מסביר: "כאדם צמא ששותה לתיאבון, ולא כאדם שבע שקץ במזונו". ההרחבה ב-אבות דרבי נתן נוסח ב' י"ג מסבירה את הטעם לכך: "ושותה בצמא את דבריהם – שכל זמן שדברי תורה נכנסים ומוצאים חדרי לב פנויים הן נכנסים ושורים בתוכו".

התייחסותי: את דבריו של יוסי בן יועזר ניתן לקרוא כיחידה אחת רצופה או כאוסף של שלוש הנחיות שונות. אני מבקשת לעשות את שני הדברים: לנסות ולהבין כל יחידה בפני עצמה, ובו בזמן להבין את רצף האמירות ואת המשמעות שיוצר החיבור ביניהן.

* יהי ביתך בית ועד לחכמים: יוסי בן יועזר מנסח את אמירתו הראשונה (ובעקבותיה גם את השתיים האחרות) בגוף שני יחיד. זו פנייה ישירה ואישית, המזמינה כל אחד ואחד להקשיב ולהיענות לה. הבית שלי אמור להיות כזה בו ייפגשו חכמים ויתוועדו זה עם זה. כלומר, עצם השהות של החכמים בבית, "תדביק" את היושבים בו בחוכמה, בדעת, בתורה. זו הזמנה לאנשים מכל שכבות האוכלוסייה לקחת חלק בתורה, להיות שותפים בה. גם מי שאינו יכול, מסיבות שונות, להשקיע רוב זמנו ומרצו בלימוד, יכול להיות שותף בעיסוק בתורה, ולו באופן עקיף – כאדם שעצם שהותו בחנות הבשמים מדביקה אותו בניחוחותיה, אפילו אם לא קנה שם דבר לעצמו.

** והוי מתאבק בעפר רגליהם: בחלקם השני של דברי יוסי בן יועזר יש דרישה מורכבת יותר: על אדם להתקרב אל החכמים באופן פיזי ממש. פנייה זו מדגישה את החשיבות של הקשר האישי עם החכמים העוסקים בתורה, את ההתדבקות בדרכם ובדבריהם. זו גם דרישה לצניעות, להכרה בנחיתותי כמי שאינה יודעת הכל וזקוקה למורים שילמדוני.

*** והוי שותה בצמא את דבריהם: החלק האחרון עוסק ישירות בלימוד התורה: על אדם להקשיב לדברי החכמים וללמוד מהם. הצמא, אם כן, הוא תחושת הצורך הנובעת מן החיסרון. כדי שתצליח התורה להיכנס לליבנו, היא צריכה שנפנה לה שם מקום. תחושת השובע והרוויה אינן מתירות בליבנו פניוּת ללמידה ולהתפתחות.

 

את דברי יוסי בן יועזר ניתן לקרוא כמכוונים לשלושה סוגים של אנשים ומותאמים לחלקים שונים בקהילה: הצמאים לתורה ומסוגלים ללמוד אותה – שישתו לרוויה מדברי החכמים; המבקשים ללמוד אך כישרונם מוגבל – שיתקרבו אל החכמים וילכו בדרכם; האוהבים את התורה אך אין עיתותיהם בידיהם – שיפתחו ביתם לחכמים ויידבקו בתורה בעקיפין.

אני איני אוהבת פירוש זה ומבקשת לקרוא את הדברים כמיועדים לכולם וכמציעים סולם בן שלושה שלבים להידבקות בתורה. הצעד הראשון הוא פתיחת הבית והשהייה במחיצת התורה ונושאיה; הצעד השני הוא התקרבות ממשית אל הלומדים ואל הלימוד, מתוך צניעות. שני צעדים אלה אמורים להכשיר את הלב לקראת השלב השלישי בסולם – השהייה בקרבת החכמים והחוכמה אמורה לפנות מקום בלב כדי לקבל התורה, ולעורר את הצמא למימיה החיים.

דילוג לתוכן