הדרשה השבועית

נשא

ברכת הכוהנים

הרבה אריאלה גרץ ברטוב

בפרשת נשא אנו מתברכים בברכת הכוהנים, "הברכה המשולשת",  אולי הברכה המפורסמת ביותר, אחת העתיקות בדת היהודית. ודאי הקדומה ביותר הנמצאת בסידור התפילה.

הרב יששכר יעקובסון מציין בספרו "נתיב בינה" שהחל מהמאה ה-17 התחיל המנהג לברך את הבנים והבנות בברכת כוהנים בליל שבת. דווקא אז, כי לפי הקבלה אין לשטן רשות לקטרג בערב שבת. מאז ועד היום מנהג זה מתקיים: כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם: יְבָרֶכְךָ יי וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר יי פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא יי פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם: (במדבר ו', כ"ג-כ"ו).

חמש עשרה מילים מדודות וענייניות, הממלאות עולם ומלואו. הברכה האופטימלית, אותה אנו מאחלים לילדינו. יברכך ה' – אומר המדרש: בממון. וישמרך: מן המזיקים ומהליסטים היכולים לגנוב לך את הממון. יאר: במאור תורה וגם את ילדיך "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו' כ"ג). ויחונך: ויתן לך דעת ורחמים; ולפי רש"י - יתן לך חן. ישא ה' פניו אליך- ביטוי יחידי הוא במקרא ויש עליו פרשנויות רבות. רש"י מפרש יכבוש כעסו. חיזקוני מפרש: יסביר לך פנים להצליחך ולשמחך. ולבסוף ברכת השלום. שאותה, כמדומני,  אין צורך להסביר.

היום במאה ה- 21, אנחנו יודעים שאי אפשר לקבל הכל. אבל אנו כהורים, כחברה, שואפים ורוצים לברך את ילדינו בכמה שיותר מתוך מה שברכת הכוהנים מציעה. נדמה לי שברכת הכוהנים מדברת על המצב האופטימלי של האדם, שואפת לשלמות מוחלטת. לא בכדי נמצאת ברכה זו לצדן של פרשת סוטה ופרשת נזיר ובאה אחריהן.  אין לי ספק כי מי שדאג לסמיכות זו ראה בעיני רוחו את ההשלמה של הנושאים. מתוך השבר בא התיקון. אבל לא יתכן תיקון אם אין שבר. מתוך פרשת נשא. עולה תמונת מציאות אנושית. האיש שנכנסה בו רוח קנאה והוא גורם עוגמת נפש רבה לאשתו על ידי כך שהוא גורם לה להיות מושפלת בטקס של שתיית המים המאררים. לצדו אנו מוצאים את הנזיר. היהדות לא עודדה את רעיון הנזירות וראתה בהינזרות סוג של חטא.

לבסוף מגיעה ברכת הכוהנים הנאמרת מפי האלוהים לעם. הכהנים הם רק שליחים. הם לא המברכים והם לא מחליטים באיזה נוסח לברך. יש להם טקסט מקודש ואותו הם צריכים לומר. לא פחות ולא יותר.  ה' יברכך, ה' ישמרך וה' יאר פניו. אלוהים הוא האקטיבי, הוא המברך, ממנו מגיע הכל. "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" לכאורה יש כאן סתירה: ושמו את שמי זה הכוהנים. ואני אברכם: זה האלוהים. שאלה זו נשאלה כבר במדרש מפיה של כנסת ישראל בתנחומא (מדרש ארץ ישראלי מהמאה ה- 9 לספירה ):
"אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם  לכוהנים אתה אומר שיברכו אותנו? אין אנו צריכים אלא לברכתך, ולהיותינו מתברכין מפיך, שנאמר: "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל" (דברים כ"ו, ט"ו). אמר להם הקדוש ברוך הוא: אף על פי שאמרתי לכוהנים שיהו מברכין אתכם, אני עומד עמהם ומברך אתכם!"

עכשיו זה ברור לגמרי! – הכוהנים הם רק שליחים. אנו מבורכים מהשפע האלוהי, הוא השלמות. מתוך המקום ועל דעת המקום אנו מבורכים ומתברכים. התורה לא מטמינה את ראשה בחול כבת יענה. היא יודעת שלא יהיה מצב של שלמות אנושית ושלא נוכל להיות מבורכים בכל. זה משעמם מדי! אנחנו בני אנוש ולכן אנו מאותגרים בחיי היום יום. המציאות שלנו היא האמת, היא השלמות הבלתי מושלמת, היא הדבר האמיתי. ולכן מתוך המציאות שלנו שהשבר בה אימננטי, תמיד נשאף לשלמות האלוהית שברכת הכוהנים מברכת אותנו בה. ואנחנו ההורים, מזה דורות, מברכים את בנינו ובנותינו בברכה הזו בכל ערב שבת. אסיים בברכה שבירכו כוהני כת מדבר יהודה הקדומה את אלו שהצטרפו אליהם. היא נמצאה ב"סרך היחד", ממגילות ים המלח, "סרך היחד" הוא ספר הלכה של הקהילה היהודית שחייתה בקומראן, החל מאמצע המאה הראשונה לפני הספירה ועד לשנת 67 לספירה. ברכה זו מופיעה גם בסידור העבודה שבלב בעמוד 90: "יברככה בכול טוב, וישמורכה מכול רע, ויאיר לבכה בשכל חיים, ויחונכה בדעת עולמים וישא פני חסדיו לכה לשלום עולמים"

שבת שלום.