הדרשה השבועית

תצוה

דרשה לפרשת תצוה

הרבה גליה סדן

הפרשה בה אנו עומדים, פרשת תצווה, פותחת ב"נר התמיד", ומיד עוברת לפריטי הלבוש של הכוהנים, ובמיוחד לבושו של הכוהן הגדול.

אני מבקשת לעמוד על קשר אפשרי בין שני נושאים אלה ולשאול – מה בין נר התמיד לבין פריטי לבושו של הכוהן הגדול?
וכך נפתחת הפרשה:
וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד: בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי ה' חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל  (שמות, כ"ז כ'-כ"א).

נר תמיד דלק במשכן, במקדש, ועד היום דולק נר מעל ארון הקודש בכל בתי הכנסת ברחבי העולם.

על הנר נאמר בספר משלי: "כי נר מצווה ותורה אור" (משלי, ו' כ"ג). התורה,  אם תרצו - ערכי הטוב, המוסר והצדק – היא נר, היא אור. אור היושר, החסד והנדיבות, שהדבֵקים בו לא ייכשלו בדרכם, כפי שנאמר בפסוקי התהילים: "נר לרגלִי דברֶך ואור לנתיבתי" (תהילים, קי"ט ק"ה).

אבל יותר מכל מדבר אל לבי פסוק נוסף ממשלי: "נר ה' נשמת אדם" (משלי, כ' כ"ז) – כולנו, בעצם הווייתנו, נרות דולקים שנבראו בצלם אלוהים.

ממצוות נר התמיד עוברת הפרשה, כאמור, אל בגדי הכהן, וראש וראשון להם – החושן. וזהו החושן:
וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב [...] וּמִלֵּאתָ בוֹ מִלֻּאַת אֶבֶן אַרְבָּעָה טוּרִים אָבֶן, טוּר אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת, הַטּוּר הָאֶחָד: וְהַטּוּר הַשֵּׁנִי נֹפֶךְ סַפִּיר וְיָהֲלֹם: וְהַטּוּר הַשְּׁלִישִׁי לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה: וְהַטּוּר הָרְבִיעִי תַּרְשִׁישׁ וְשֹׁהַם וְיָשְׁפֵה [...] וְהָאֲבָנִים תִּהְיֶיןָ עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁמֹתָם, פִּתּוּחֵי חוֹתָם, אִישׁ עַל שְׁמוֹ תִּהְיֶיןָ לִשְׁנֵי עָשָׂר שָׁבֶט:                   (שמות, כ"ח ט"ו-כ"א בדילוגים).

לוח רבוע ועליו שתים עשרה אבנים יקרות, אבן כנגד כל אחד משבטי ישראל.
עבור הכוהן, מסמלות האבנים את ערכם של בני ישראל, שהוא שלוּחָם. ומוסיף המדרש ואומר (שמות רבה, ל"ח, י'), שהחושן מזכיר לאלוהים את זכויותיהם של בני ישראל, וזכויות אלה לא מגינות על העם בלבד, אלא על הכוהן הגדול עצמו, השליח הבא לכפר על עוונות העם ולדבר בזכותם.

ומה מסמל החושן עבור בני ישראל?
תארו לעצמכם שאתם בני שבט גד, למשל. והנה אתם מביטים בחושן ורואים את האבן המסמלת את שבטכם, והיא יקרה, יפה וזוהרת. לבכם היה ודאי מתמלא בגאווה ותחושת ערך עצמי.

אבל חשוב מכך, מסביב לאבן שלכם הייתם רואים אבנים יקרות נוספות – את האבן המסמלת את שבט נפתלי, את אשר, את בנימין. כולן אבנים יקרות, כולן על החושן. כולם, כל השבטים, חשובים כשבטכם, חשובים כמותכם.

כמה כוחות צריך כדי לזכור יום יום ושעה שעה שאנחנו אבנים יקרות. כמה כוחות צריך כדי לזכור יום יום ושעה שעה שכל המקיפים והמקיפות אותנו – גם הם אבנים יקרות.

לא פחות חשובות מאיתנו, לא פחות ראויות, לא פחות זוהרות.

כולנו נרות ה', ואנחנו חייבים וחייבות לראות לא רק את אורנו וזוהרנו, אלא גם את אורם וזוהרם של האחרים – קרובים ורחוקים, יהודים ושאינם יהודים.

הנה, אם כן, קשר אפשרי בין סמליותו של הנר, נר התמיד, לבין החושן התלוי על חזהו של הכוהן הגדול.

ולסיום, עוד נקודה קטנה. אנחנו מתקרבים לפורים, בו אנחנו מצווים לתת מתנות לאביונים. ואחריו – פסח, ובו מצוות "קמחא דפסחא", ומבצע איסוף הכסף התנועתי על מנת לרכוש חבילות מזון לפסח לנזקקים.

עשייה למען צדק חברתי, תיקון עולם ועזרה לזולת עוזרים לנו לראות את האור שבתוכנו ואת האור שבאחרים.

ההירתמות הזאת, העשייה המשותפת, מחזקת אותנו כקהילה, כעם, ומעצימה אותנו כפרטים. המלאכה מרובה ואין אנחנו בני ובנות חורין להיבטל ממנה. משנכנס אדר מרבין בשמחה, וכשהשנה מעוברת היא – השמחה כפולה. תהא השמחה רבה במעוננו – שמחת ילדים וזקנים, שמחת גברים ונשים, שמחת הקהילה והיחד.

נזכור את האור שבתוכנו ועד כמה אנחנו יקרים בעיני האל, כמו האבנים על החושן. ועוד נזכור, כי כל אדם באשר הוא אדם יקר הוא, כי אנו ערבים גם לשמחתם של הסובבים אותנו ושל אלה שגורלם פחות משלנו, למען תהא השמחה שלמה, ונרבה זכויות בעולם.