הדרשה השבועית

בשלח

כמה ניסים צריך כדי לראות את אלוהים?

הרבה נועה מזור

פרשת בשלח מתחילה מיד עם צאתם לדרך של בני ישראל ממצרים. לאחר עשרת המכות שהנחית אלוהים על פרעה ומצרים על מנת לשכנע את פרעה (או אולי את בני ישראל) בכוחו ולגרום לפרעה להבין שכדאי לו לאפשר לבני ישראל לצאת, יוצאים בני ישראל לדרך שהם עוד לא יודעים כמה ארוכה ומורכבת היא תהיה.

אבל דבר אחד חוזר לאורך כל פרשת בשלח, ויחזור עוד בעתיד לאורך סיפור הנדודים במדבר – ניסים. ואמונה גדולה בה'. ובעיה. ותלונה. ופתרון פשוט מאלוהים, הלא הוא נס נוסף. ושוב, וחוזר חלילה.

לאורך כל הפרשה חוזים בני ובנות ישראל בגדולתו של הקב"ה ובנסיו: עמוד האש ועמוד הענן, קריעת ים סוף והמעבר בו, מציאת מים במדבר והורדת השלו והמן, המן המתקלקל אם נשמר בימות השבוע אך נשמר בשבת, והמלחמה בעמלק.

להלן רשימת הניסים עליהם אנו קוראים בפרשתנו: וַ-ה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה: (שמות י"ג, כא). וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם: (שם י"ד, כט) וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם... וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל משֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה: וַיִּצְעַק אֶל ה' וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם... (שם טו כג-כה) וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטָּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה: וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא וַיֹּאמֶר משֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן ה' לָכֶם לְאָכְלָה: (שם טז יא-טו) שַׁבָּת הַיּוֹם לַ-ה' הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה: שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ: (שם, שם,כה-כו) וַיַּחֲלשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב: (שם י"ז, יג)

כמה ניסים צריך אדם לראות ולחוות במו עיניו על מנת להאמין באלוהים? היינו אולי מצפות ומצפים שמי שראה את כל אלה לא ימשיך לפקפק, לחשוד, להיות לא בטוח. היינו, כולנו, רוצות ורוצים להיות במקום בו "מי שמאמין לא מפחד" – לא מאיבוד האמונה, ולא מהשתבשות היוצרות.

אבל סיפור יציאת מצרים מראה לנו שהמציאות היא יותר מורכבת.

אמונה, במהותה, היא תחושה פנימית, היא תפיסת מציאות. אבל היא אינה מבטיחה דבר, מטוב ועד רע. אנו לא יודעים ויודעות מה תוכניות הקב"ה לעם ישראל או לעולם כולו.

כל נס הוא חד פעמי, יחיד. לא מאשר את הנס הקודם ולא מבטיח את הנס הבא.

כל נס לא מפחית את הצורך שלנו לצעוק, להתלונן, לבדוק שמי שצריך זוכר את תפקידו לדאוג לכל הפרטים הקטנים.

הצעקה אינה מסמלת את חוסר האמונה, אלא את התקווה שיש מי ששומע ויעשה את הדבר שאנו חושבים שנכון וראוי. מי ייתן נמצא את הכוחות לא להפסיק לצעוק לעולם. מי ייתן ונדע כי יש מי ששומע.

שבת שלום