הדרשה השבועית

פיקודי

האיש מרובה הבגדים

הרב עודד מזור

ראש חודש אדר ב' כבר הגיע, את פרשת פקודי נקרא כשכבר פחות משבועיים מפרידים בינינו לבין חג הפורים. אנחנו עסוקים בתכנוני המתנות לאביונים, משלוחי המנות, קריאת המגילה והמשתה וגם בתכנון התחפושות. אולי לא בסדר הזה...

להתחפש או לא להתחפש? ואם כן, למה? למה שהיינו רוצים להיות? למה שלעולם לא נהיה? דמות מסיפור ילדים או מהאקטואליה המודרנית? משחק-מילים משעשע, מעין חידת הגיון מהלכת, או בדיחה פרטית שלנו עם עצמנו?

מגילת אסתר מלאה בתחפושות: בגדי הנשף של ושתי, בגדי המלכות של אסתר, השק והאפר של מרדכי לעומת טבעת המלך שעל אצבעו של המן. ומעבר למה שמסופר אפשר עוד להוסיף את אחשוורוש בפיג'מה, את חרבונה בבגדי סריס, את זרש האבלה ועוד, עד חצי המלכות וכטוב לבנו ביין.

גם פרשת פקודי, החותמת עבורנו את ספר שמות ונכנסת איתנו לחודשו של פורים, עוסקת בין השאר בהכנת בגדים: וּמִן הַתְּכֵלֶת וְהָאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי עָשׂוּ בִגְדֵי שְׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ וַיַּעֲשׂוּ אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה (שמות ל"ט, 1).

בגדי הכהן הגדול היו פאר יצירת המלבוש: חומרים עשירים וצבעוניים, פסי זהב בין חוטי משי, פעמונים ומגוון אבנים יקרות. הדר, כבוד, עושר ויוקרה. אין עוד אדם שלבושו מפורט ומושקע כל-כך. על בגדיו של משה אין כל ציווי ואין לנו שום תיאור.

על כתפיו ועל חזהו של הכהן הגדול, בתוך האבנים הנוצצות, חקוקים שמות שבטי ישראל שאותם נושא אהרון לזכרון לפני ה' – הוא שליח העם, הוא מביא אותם איתו בבואו לשרת בקודש. עבורם הוא מקריב ומקטיר, את חטאיהם הוא מחטא ואת תפילתם הוא שוטח בפני האל.

בגדי השרד של אהרון הכהן הגדול, וכן של כל הכהנים הגדולים ממנו והלאה, כללו שמונה פרטי לבוש: מכנסיים, כתונת, אבנט, מצנפת, מעיל, אפוד, חושן, וציץ. זהו אחד המאפיינים הייחודיים של הכהן הגדול, ממנו נגזר גם הכינוי לבעל תפקיד זה: האיש מרובה הבגדים. הכינוי, המופיע במשנה, נועד להבדיל את הכהן הגדול מהכהנים האחרים, אבל גם בין הכהן הגדול של ימי הנדודים במדבר ותקופת בית-המקדש הראשון לבין הכהנים הגדולים של בית-המקדש השני: הראשונים הוכנסו אל תפקידם על-ידי משיחתם בשמן הקודש, והאחרונים לא זכו להימשח, אך הוכתרו בבגדים המיוחדים.

במהלך פרשת פקודי אנחנו עוברים מהדיווח על הכנת כלי המשכן, ובהם גם בגדי הכהן הגדול, אל דיווח אודות הקמת המשכן: וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד (שמות מ', 1-2).

ובהמשך הדברים: וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן (שמות מ', 17).

תהליך ההקמה מתואר לפרטיו, אך את אהרון עוד לא מלבישים. כשהמשכן מוכן ועומד, הענן מכסה את האהל וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן (פס' 34). כאן אנו נפרדים מספר שמות באמירת "חזק, חזק ונתחזק" ובשבוע הבא כבר נתעמק בדיני הקורבנות של ספר ויקרא. רק בשבוע שלאחר מכן, מיד לאחר חג הפורים, בפרשת צו, נלווה את אהרון בטקס הלבשתו:

וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו וַיִּרְחַץ אֹתָם בַּמָּיִם: וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הַכֻּתֹּנֶת וַיַּחְגֹּר אֹתוֹ בָּאַבְנֵט וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ אֶת הַמְּעִיל וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הָאֵפֹד וַיַּחְגֹּר אֹתוֹ בְּחֵשֶׁב הָאֵפֹד וַיֶּאְפֹּד לוֹ בּוֹ: וַיָּשֶׂם עָלָיו אֶת הַחֹשֶׁן וַיִּתֵּן אֶל הַחֹשֶׁן אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים: וַיָּשֶׂם אֶת הַמִּצְנֶפֶת עַל רֹאשׁוֹ וַיָּשֶׂם עַל הַמִּצְנֶפֶת אֶל מוּל פָּנָיו אֵת צִיץ הַזָּהָב נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה (ויקרא ח', 6-9).

אהרון לא בחר לעצמו תחפושת, הוא גם לא הכין בעצמו את הבגדים. יתכן שהיה שקוע בלימוד פרטי הקורבנות שהוא עתיד להקריב, אולי בהפנמת תפקידו ושליחותו עבור העם, אולי במדיטציה על האלוהות שמולה הוא יעמוד.

האם הבגד עשה את אהרון לכהן גדול? האם הוא עוד היה אהרון – אדם בפני עצמו, בן ואח ואיש ואב – כשלבש את שמונת בגדיו?

כשפורים עומד בפתח והיסטריית התחפושות סובבת אותנו מכל עבר, כשאהרון ובניו מתכוננים ללבוש את התחפושת שתלווה אותם לאורך כל חייהם ואולי אף תהפוך לחייהם עצמם, נעיף מבט על עצמנו, על התחפושת היום-יומית שלנו, על "בגדי השרד" שבחרנו לעצמנו, או שאולי נכפו עלינו על-ידי תפקיד שכבר שכחנו אם ואיך בחרנו. האם בפורים אנחנו מתחפשים, או שדווקא אז אנו משתחררים מהמדים שהמעמד והתפקיד מחייבים אותנו ללבוש?

אני מדמיין את אהרון עומד מול ארון הבגדים המדברי שלו: חליפת העבדות מימי השעבוד, השלמה שלבש כשיצא לפגוש את אחיו משה במדבר, הגלימה שעטה כשהתייצבו יחד לפני פרעה, המגבעת שחבש בבוקר היציאה ממצרים. גם אלה היו רק תחפושות, מתחת הוא נשאר תמיד אהרון. אבל עכשיו הוא נפרד, הוא מתכונן להיעשות לאדם אחר, האיש מרובה הבגדים, הכהן הגדול מאחיו.

כשיאבד את בניו נדב ואביהוא הוא יעז למרוד, להתנער, להיאבק על זהותו כאהרון – אדם, לא רק תפקיד – גם מתחת לבגדים.

בתחפושות פורים ובמדי היום-יומיום, בצו מילואים או בצו האופנה ואפילו בהתנגדות לכל אלה, הלוואי שהבגדים שנלבש יעזרו לנו להתקדש. הלוואי שגם מתחת לבגדי השרד נישאר האדם שהיננו, לא רק האשליה שבתחפושת, ונראה כך גם את האנשים והנשים שסביבנו.

שבת שלום