הדרשה השבועית

תצוה

מקרן אור לקשת של צבעים

הרבה סילבנה קנדל-למדן

אנו מתקרבים להשלמת ההכנות לחנוכת המשכן. בפרשות הקודמות קבלו בני ישראל את ההוראות לבניית המבנה – התפאורה. עכשיו, בפרשת תצוה, מגיע תורה של מלתחת השחקנים הראשיים. אך לפני הכל מבקשים מאתנו לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד (שמות כ"ז 20), היינו, להדליק אור באולם, לא לשם תאורה, אלא כדי להפנים את עניין ההתמדה. בין אם הכוונה היא לאותו נר הדולק כל הזמן, או לצורך להדליק נר חדש בכל פעם שקודמו כבה (יש על כך מחלוקת בין הפרשנים), נר התמיד שבמשכן, במקדש ובבתי כנסת, בא ללמד אותנו שאנו חיים בסביבה משתנה, ולמרות שהנסיבות משתנות, העולם, עם ישראל ואנחנו כיחידים משתנים, יש בחיים עוגנים, דברים שאנו חייבים לעשות באופן קבוע, "תמיד", ואחד מהם הוא הבאת האור לעולם.

עתה, כשאנו יודעים כיצד לבנות משכן שבתוכו דולק נר תמיד, עלינו לדואג למלבושי הכהנים. מדובר כידוע בבגדי הוד והדר, שבמרכזם עומד האפוד של הכהן הגדול, הנושא 12 אבנים, המסמלות את שבטי ישראל. לשאלה מדוע בחרה התורה באבנים טובות לסמל בהן את עם ישראל, יש כמה תשובות אפשריות, ואחת מהן היא - הפוטנציאל שיש לאבנים הללו למשוך כוח, כמו שאומר רבינו בחיי (שמות כ"ח): "שאין לך כל אבן ואבן מן האבנים היקרות שלא תמשוך כח עליונים". יש באבנים הללו תכונה מדהימה: היכולת לשקף דרכן את האור ולהפכו לקשת של צבעים. אם שמים אבן טובה מול קרן אור חדה, נוכל לראות דרכה, או בהשתקפות שלה, צבעים שונים. ולכן אני רוצה להציע כי לאבנים שבאפוד היתה היכולת לא רק למשוך כוח עליון ולהביאו מטה, אלא גם, ובעיקר- למשוך את נוכחותו והווייתו של עם ישראל ולהעלות אותו למעלה כנר צבעוני, מגוון ודינמי (כי טבעה של כל השתקפות להשתנות תדיר).


מעניינת מאוד העובדה שלשם ייצוגם של השבטים על האפוד נבחרו 12 סוגי אבנים, שונות בצורתן ובצבען. ניתן היה לצפות כי בשם השיוויון, או הסימטריה, תבחר התורה שנים עשר פריטים מאותו חפץ, ששמות השבטים חרוטים עליו (בדומה לשתי אבני השהם שעל כתפיו, שמות כ"ח, 12). אך במכוון נושא הכהן הגדול על חזהו שתים עשרה אבנים שונות, סמלם של שבטים שהם שונים באופיים, במנהגיהם ובעיסוקיהם, כפי שאנו למדים מהברכות בהן ברך יעקב את בניו בסוף ספר בראשית. שתים עשרת תת-זהויות שונות, שמתנקזות יחד אל תוך חזהו-ליבו-תודעתו-זכרונו של נציגן מול הקודש, הכהן הגדול, ואף אחת לא נדרשת לוותר על ייחודה וצבעה.


בימים שבהם החברה הישראלית חווה תופעות של רדיפה והשתקה של קבוצות שלא מתיישרות עם הקו הרעיוני של המנהיגים, בתקופה של חוסר סובלנות למגוון דעות, צבעים וזהויות, יש לפרשת תצוה הרבה מה ללמד אותנו. מנהיגות אמיתית היא זו הנושאת על חזה את המגוון שבעם ורואה בו ברכה, חוגגת את שלל צבעי הקשת ושוללת חד-גוניות. ההשתקפות של הקשת היא זו שתאפשר לנו לחיות יחד. מצב של "וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים" (בראשית י"א, 1) הביא לאבדון.


יתרה מזאת, האפוד שמתואר בפרשת תצוה הוא "חושן משפט". האבנים האלה היו מרכיב מרכזי בעשיית המשפט בישראל. חושן עשוי מצורות וצבעים שונים, כל אבן עם האיכויות שלה, עם דרך המשיכה/ההשתקפות שלה, היו שותפות למשיכת הכוח מלמעלה למטה ומלמטה למעלה. משפט וצדק יכולים להתקיים רק במקום בו יש מגוון ואין חשש להטיות והתערבויות במסלול האור. עלינו לדאוג שכך יהיה גם אצלנו. מי יתן ונצליח כיחידים וכחברה להעלות נר תמיד, כזה שידע להפוך קרן אור לשלל צבעים, ולצבוע בהם עולם טוב יותר.                                               

שבת שלום,