הדרשה השבועית

בראשית

דרשות מפה ומשם

הרב יהורם מזור

עם פתיחת המחזור החדש של הקריאה בתורה אנו מגישים לכם השבוע דרשה קצת אחרת. לקטנו כאן מעט מעולם הדרשות: דרשתו של חיים חפר, דרשות מדרש ויקרא רבה, קהלת רבה, מדרש תמורה ובראשית רבה, רש"י לפסוק א' ולסיכום קצת ישעיהו ליבוביץ'.


בראשית / חיים חפר

בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ
והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום

וביום הראשון הבדיל אלוהים בין חושך לאור
ויהי אור
והבוקר בהיר זרח בעולם ואחריו בא הלילה
שחור
ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד

וביום השני הוא יצר את הרקיע
הרקיע הנפלא והכחול
הרקיע שפרץ מתוך המים והבקיע
ונפרש מעל גבוה ועגול
ויהי ערב ויהי בוקר יום שני

וביום השלישי הוא יצר את היבשת
את העמק את ההר ואת הים
ונטע הרבה עצים וגם שתל פרחים ודשא
שהפליאו את העין ביופיים
ויהי ערב ויהי בוקר יום שלישי

וביום הרביעי את השמש ברא וירח עלה בלילות
רבבות כוכבים כל כוכב הוא מזל סובבו
ועברו במסילות
ויהי ערב ויהי בוקר יום רביעי

וביום חמישי הוא יצר חיים במים
את הצדפים את הדגים התנינים
ובאותו היום פרחו בני הכנף אל השמים
הנשרים הסנוניות והיונים
ויהי ערב ויהי בוקר יום חמישי

וביום השישי הוא יצר חיות בחלד
את הפילים האיילות את הצבועים
ובאותו היום ממש הוא ברא אדם בצלם
הוא ברא אדם בצלם אלוהים
ויהי ערב ויהי בוקר יום שישי

והאדם אילף כל בהמה
והאדם חרש באדמה
והאדם המציא את הגלגל
והאדם השיט ספינות על גל
והאדם ריסן את הקיטור
והאדם טס מעלה כציפור
והאדם כבש כוכבי מרום
והאדם ברא את האטום

והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום
וביום הראשון הבדיל אלוהים בין חושך לאור
ויהי אור
והבוקר בהיר זרח בעולם ואחריו בא הלילה
שחור
ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד

וביום השני הוא יצר את הרקיע
הרקיע שפרץ מתוך המים והבקיע
וביום השלישי הוא יצר את היבשת
ונטע הרבה עצים וגם שתל פרחים ודשא
ויהי ערב ויהי בוקר יום שלישי יום שלישי
ויברא את המאורות ברביעי

וביום חמישי הוא יצר חיים במים
ובאותו היום פרחו בני הכנף אל השמים
וביום השישי הוא ראה כי מעשהו תם
וישבות מכל מלאכתו ולא ברא את האדם
וירא אלוהים כי טוב

מתחילת ברייתו של עולם לא התעסק הקדוש ברוך הוא אלא במטע תחילה. וכך נאמר: "ויטע ה' אלוהים גן בעדן..." אף אתם כשאתם נכנסים לארץ ישראל, לא תתעסקו אל במטע תחילה. (ויקרא רבה, כ"ה)

בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון, נטלו והחזירו לפני כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחים המה! וכל מה שבראתי, בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ולא תחריב את עולמי, שאם קלקלת, אין מי שיתקן אחריך. (קהלת רבה ט')

"בראשית ברא אלהים" – מעשה שבא מין ואמר לר' עקיבא: העולם הזה מי בראו? אמר לו הקב"ה. אמר לו: הראני דבר ברור. אמר לו: למחר תבוא אצלי. למחר בא אצלו. אמר לו ר' עקיבא: מה אתה לובש? אמר לו: בגד. אמר לו: מי עשאו? אמר לו: האורג. אמר לו איני מאמין לך, הראני דבר ברור! אמר לו: ומה אראך, ואין אתה יודע שהאורג עשאו? אמר לו: ואתה אינך יודע, שהקדוש ברוך הוא ברא את עולמו? נפטר (הלך) אותו המין. אמרו לו תלמידיו: מהו הדבר ברור? אמר להם: בני, כשם שהבית מודיע על הבנאי, והבגד מודיע על האורג, והדלת על הנגר כך העולם מודיע על הקדוש ברוך הוא שהוא בראו. (מדרש תמורה)

"בראשית ברא אלהים". משל למלך שהיו לו כוסות דקים. אמר המלך: אם אני נותן לתוכן חמין הם מתבקעים, צונין הם מקריסים. ומה עשה המלך ערב חמין בצונין ונתן בהם ועמדו. כך אמר הקב"ה אם בורא אני את העולם במדת הרחמים יהיו חטאיו מרובים, במדת הדין היאך העולם יכול לעמוד? אלא הרי אני בורא אותו במדת הדין ובמדת הרחמים והלואי יעמוד: (בראשית רבה י"ב)

"בראשית ברא אלהים" - אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? משום (תהלים קי"א) "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים", שאם יאמרו אומות העולם לישראל: ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו:

(רש"י לפרק א' פסוק א')

תודעת זכות כנגד זכות

אין אדם ואף לא שום קבוצה אנושית, הרשאים לטעון שיש להם זכות על ארץ כלשהי, שהרי "לה' הארץ ומלואה", ומכאן משמע שאין בכלל מובן למושג "זכותו של עם" על ארץ מסוימת, שהרי במציאות האנושית זכות זו איננה נתון טבעי, וגם אין לה שום בסיס משפטי, זאת משום שפסק דינו של אותו שופט כל הארץ שהוא לבדו המוסמך להכריע אינו ידוע לנו, אלא כאמור הקב"ה מוריש ארצות מסוימות לאומות מסוימות, והוא גם מוציא את אותה ירושה-מורשה מידיהן, אלא שבתודעת עם- ישראל הארץ הזאת היא ארצו, ותודעה זו לא ניתנת לערעור בהיותה מעוגנת בתורה.

אולם יש להביא בחשבון, שבמיקרה ספציפי זה של ארץ-ישראל, קיים כעובדה עם נוסף שבדומה לעם ישראל, גם בתודעתו מעוגנת העובדה שהארץ הזאת היא ארצו, ומכאן הקונפליקט הגדול שלא ניתן לפיתרון על-ידי העלאת טענת הזכות כנגד זכות, אלא מן ההכרח למצוא לבעיה פתרונות אחרים.

(שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע / ישעיהו לייבוביץ' עמ' 5)