הדרשה השבועית

ניצבים

איפה אתם ניצבים?

 נועה מזור, רבה (סטודנטית)

אנחנו ממשיכים לקרוא את נאומו של משה, שאת חלקיו הקודמים קראנו בפרשות הקודמות. ובמדויק יותר, ממשיכים לקרוא את דברי התוכחה והזעם, והקללות הצפויות על מי שלא ישמור את חוקי האלוהים. רק לפני רגע עמד משה ואמר לבני ישראל מה יקרה להם אם לא ילכו בדרך שבה אלוהים מבקש מהם ללכת. החלוקה לפרשות שבוע, והזמן העובר בין קריאה של פרשה אחת ועד קריאתה של הפרשה הבאה משכיח מאיתנו לעיתים איפה היינו, מה שמענו ומה נאמר לנו. אבל אנחנו עדיין שם. עדיין עומדים על הר עיבל והר גריזים. הזמן לא חלף. האיומים עוד טריים באזניים. מה משה רוצה עכשיו? מה אלוהים רוצה עכשיו?

אחרי איומים והפחדות נוספים (דברים כט, יח-כז) עולה האפשרות לחזרה בתשובה, המלווה בחזרה לארץ; ומתוך החזרה בתשובה והחזרה לארץ, מתחדשת האהבה בין עם ישראל לאלוהיו.

לכאורה נדמה כי מאוד קל לרצות את אלוהים. כל מה שצריך זה לשמור את חוקותיו ומצוותיו. אבל האם שמירה על המצוות והחוקים מביאים גם אהבה? האם מערכת יחסים שמחה, יציבה, נעימה יכולה לצמוח כשכל רגע יכול האל לומר – בעצם לא שמרת את מצוותי, ולכן אני מעניש אותך בכל העונשים החמורים ביותר?

אמן גרפיטי חרדי, הנקרא אומץ (וזה עמוד הפייסבוק שלו) יצר את העבודה הבאה:

מהרגע שראיתי את העבודה הזאת, היא תפסה אותי, ולא מניחה לי.

נכון שבעולם החרדי התפיסה הזו חזקה הרבה יותר מאשר בעולמנו הליברלי. אנו חיים הרבה פחות בתודעת חטא, או בתודעה עמוקה של קשר ישיר בין מעשינו לבין התנהלות היסטורית כללית. גם אם אנו מקבלות שלכל מעשה שלנו יש השפעה על המשך חיינו, זה לאו דווקא משפיע על כלל הציבור, ועל חיינו בעולם.

ובכל זאת, בקוראי את הפרשה, עלתה במוחי תמונה זו. כל כך הרבה הפחדות, כל כך הרבה איומים. דרישה כל כך אינטנסיבית ומהותית הדורשת לקיים את מצוות האל בצורה מאוד מסוימת, שלא באמת מצוין מהי. 'אבל עכשיו אחרי שאיימתי, ודרשתי, ואיימתי עוד קצת, אני רוצה שתאהבו אותי'. האם זה האלוהים שאני אוהבת? האם זה האלוהים שאני רוצה לאהוב?

אנו נמצאים בסופם של ימי הסליחות ורגע לפני ראש השנה ויום הכיפורים. ימים מלאי הוד והדר, המבקשים להביא אותנו אל השנה החדשה מוכנים, ומלאים. אך גם ימים אלה, ונוסחי התפילה שלהם, מחזירים אותנו למקום המפחד, המוקטן, העושה על מנת לרצות.

האם יש דרך לקבל את אלוהים, את השנה החדשה ואת החיים בכלל מתוך אהבה ולא מתוך פחד? האם אהבת אלוהים יכולה להקדים את הפחד מפני העונש? האם נדע לשמוח ולאהוב בימים אלה, ולא לחשוב על תיקון חיינו רק מתוך האימה מפני הלא נודע?

מי ייתן ושנת תשע"ו תהיה שנה של אהבת שמיים, אהבת אדם, אהבת תורה, אהבת חיים, אהבת חסד ואהבת האהבה.

שבת שלום ושנה טובה