הדרשה השבועית

שופטים

צדק צדק תרדוף

הרבה גליה סדן

"צדק צדק תרדוף". פסוק זה, המצוי מיד בתחילתה של פרשת שופטים, מעלה בזיכרוננו את המאבק לצדק חברתי שהיה כאן אך לפני שנים אחדות. אז קראנו בכיכרות: "העם רוצה צדק חברתי!". חברה סיפרה לי כיצד בתה הקטנה הפנימה יפה את המסרים של ההפגנות: היא עמדה בסלון ביתם, נופפה בידיה וקראה בקול גדול: "העם דורש כל מיני דברים, העם דורש כל מיני דברים".

העם, אכן, דורש כל מיני דברים. אז מהו, בעצם, המאבק הזה לצדק חברתי?

דומה שפרשת שופטים נותנת על כך תשובה ברורה למדי: הצדק מתחיל בכך שמתקיימת מערכת משפטית מסודרת, ושהמנהיגים לא מנצלים את כוחם לרעה. על פי פרשתנו הן המלך, הן השופט והן הנביא אינם חסינים מנהייה אחר רדיפת הבצע והכוח. יש להזהירם מכך, ואף להענישם על כך.

צדק חברתי, פירושו, בפשטות, חברה צודקת. וחברה צודקת מתחילה מלמעלה. שכן, מי שמרשה לעצמו לזהֵם את עבודתו בהשפעתם הרעה וההרסנית של הכסף והכוח, סופו שיזהם לא רק את נשמתו, אלא את החברה כולה. ואם הוא עומד בראשה – על אחת כמה וכמה.

אחד מן הביטויים הבוטים לחוסר צדק ולשימוש לרעה הן בכסף והן בכוח, הוא כמובן השוחד.

חז"ל מדגימים בכמה וכמה מקומות את ההקפדה שעל רבנים להקפיד ולהתרחק מן השוחד ולהימנע מ"להכיר פנים". וכן הם קובעים בתלמוד: "אפילו שוחד דברים גם אסור" (כתובות קה ע"ב). מהו "שוחד דברים"? שוחד באמצעות דיבור, בקשה מרומזת, מחווה.

כִּי הָא דִּשְׁמוּאֵל הֲוָה עָבַר בְּמַבְּרָא, אָתָא הַהוּא גַּבְרָא יָהַב לֵיהּ יָדֵיהּ. אָמַר לֵיהּ, מַאי עֲבִידְתִּיךְ? אָמַר לֵיהּ, דִּינָא אִית לִי. אָמַר לֵיהּ, פָּסִילְנָא לָךְ לְדִינָא. אֲמֵימָר הֲוָה יָתִיב וְקָא דָּאִין דִּינָא. פָּרַח גַּדְפָא אַרֵישֵׁיהּ. אָתָא הַהוּא גַּבְרָא, שַׁקְלֵיהּ. אָמַר לֵיהּ, מַאי עֲבִידְתִּיךְ? אָמַר לֵיהּ, דִּינָא אִית לִי. אָמַר לֵיהּ, פָּסִילְנָא לָךְ לְדִינָא.

תרגום: רב שמואל עבר את הגשר. בא אדם אחד והושיט לו יד לעזרה. אמר לו: מה אתה בא לעזרתי? אמר לו: דין יש לי. אמר לו: פסול אני לדון אותך. אמימר היה יושב בדין, פרח עוף אחד על ראשו. בא אדם אחד לסלק את הציפור מראשו של הרב. אמר לו: מדוע אתה עושה זאת? אמר לו: דין יש לי. אמר לו: פסול אני לדון אותך.

הן רב שמואל והן רב אמימר מקבלים עזרה מפלוני-אלמוני. ברגע שהם שומעים ממנו כי הגיע אליהם על מנת להישפט בבית המשפט, מיד הם פוסלים עצמם מלשבת בדין ולדון אותו, שמא יאמרו כי מפני שסייע להם אותו אדם הם "יכירו פנים" ויטו את הדין. בכך הם מציגים דוגמא מובהקת ואף קיצונית של ניקיון-כפיים, שלא יהיה כל חשש שמא הם יטו את הדין לטובתו של אותו אדם שסייע להם, אף אם בדבר קטן.

כדאי כאן להוסיף שיש בסיפורים אלה מודעות לכשל הפסיכולוגי שיכול להתרחש בעת המשפט. העניין איננו רק כיצד הדברים עלולים להיראות כלפי חוץ, אלא לא פחות מכך – איזו חובה אני חש, אפילו אם באופן תת-מודע, כלפי מי שעזר לי. האם אוכל באמת, כשופט, להימנע מלחבב או להטות את הכף לטובתו של אדם, לאחר שקיבלתי ממנו עזרה? והאם הוא לא ירגיש מושפל או מקופח אם לאחר שהגיש לי עזרה, יצא חייב בדין? כך או כך, אי אפשר לצאת מזה טוב. לכן מעדיפים, גם רב שמואל וגם אמימר, לפסול עצמם מלשמש כדיינים במשפטים מסוימים אלה. כאמור, שופטים למופת.

אבל מדוע בכלל קובעת התורה דיני שופטים ומלכים? הן כבר נאמר כי ה' הוא "מלך מלכי המלכים" וכי הוא-הוא "השופט כל הארץ". אם כך, למה למנות לו מתחרים? הלוא הוא אמור למלוך; הוא, הקב"ה, אמור לשפוט; ומה תפקידם של המלכים והשופטים הפועלים על פני האדמה?

ברור כי השופטים על הארץ צריכים לייצג את האלוהים. התורה מדגישה כי כוחם ניתן להם מן האלוהים ובשמו.

כמו כן נסכים, כי עליהם לפעול ברוח התורה, ברוח החוק.

ושלישית, הם (המלך, השופט, הנביא) אינם אמורים להימצא במאבק כוחות עם אלוהים, אלא לעבוד מתוך שיתוף פעולה איתו. אם תרצו – מתוך השראה אלוהית. כפי שנאמר במדרש: להלך אחר מידותיו של הקב"ה.

כלומר, אלוהים ממנה שופטים ומלכים ובעלי תפקידים נוספים מתוך כוונה שישאבו השראה מדרכו בעולם. ברוח זו פעל יהושפט מלך יהודה, כפי שמתואר בדברי הימים ב, י"ט 5-7:

וַיַּעֲמֵד שֹׁפְטִים בָּאָרֶץ בְּכָל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת לְעִיר וָעִיר. וַיֹּאמֶר אֶל הַשֹּׁפְטִים רְאוּ מָה-אַתֶּם עֹשִׂים כִּי לֹא לְאָדָם תִּשְׁפְּטוּ כִּי לַה', וְעִמָּכֶם בִּדְבַר מִשְׁפָּט. וְעַתָּה יְהִי פַחַד ה' עֲלֵיכֶם שִׁמְרוּ וַעֲשׂוּ כִּי אֵין עִם ה' אֱלֹהֵינוּ עַוְלָה וּמַשֹּׂא פָנִים וּמִקַּח שֹׁחַד.

בהפטרה לפרשת שופטים, אחת משבע הפטרות הנחמה שבין ט' באב לראש השנה, מדבר הנביא ישעיהו על השתקמות מן החורבן. מן החורבן הפיזי הצלחנו להשתקם והקמנו מדינה לתפארת. עתה הגיעה העת להשתקם מן החורבן המוסרי ומסדרי עדיפויות לקויים.

כי העם רוצה כל מיני דברים, והוא ישמח לחיות בכבוד במדינתו, תחת הנהגה מעוררת השראה.

שבת שלום!