הדרשה השבועית

וישב

מה קורה כשאין מילים?

הרבה נעמה דפני-קלן

מערכת היחסים בין יוסף לאחיו ידועה ומפורסמת. זו מערכת יחסים מורכבת ובעייתית מתחילתה. הדבר הראשון שאנחנו שומעים על מערכת היחסים הזו קשור לדיבורים:
"אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם" (בראשית, לז 2).

יוסף מחפש במה אחיו טועים, ודואג ליידע את אביו. אנחנו מכירים את הילדים האלה, שמחפשים מה לא בסדר אצל ילדים אחרים ומספרים למבוגרים כדי לזכות באהבתם ובהערכתם. אף אחד לא אוהב אותם. בדרך כלל אלה ילדים שרעבים לאהבה ולתשומת לב. הם מבודדים מבני גילם, ולא סומכים על המבוגרים שיאהבו אותם כפי שהם, בלי שיקטינו אחרים.

חשוב לציין שיוסף איננו משקר, הוא איננו בודה מלבו. הוא מספר דברי אמת, אך בוחר לספר רק את הדברים הרעים. ומה אחיו אומרים? הכתוב אומר: "וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם" (שם, שם 4). אחיו של יוסף מקנאים, אך הם אינם מסוגלים לתרגם את הקנאה לתקשורת מילולית. הם פשוט שותקים. שתיקתם מעניינת במיוחד אל מול דברנותו של יוסף, ורש"י מוסיף הערה מעניינת: "מתוך גנותם למדנו שבחם, שלא דברו אחת בפה ואחת בלב"; כלומר, אחי יוסף התנהגו בכנות. אמנם הם לא יכלו לומר לו דברים טובים, אך לפחות הם לא העמידו פנים. שתיקתם היתה עדות לכנותם. אבל, לשתיקה יש מחיר. שתיקה ממושכת יוצרת ניתוק, וניתוק יוצר ניכור.
כאשר יוסף חולם כי השמש, הירח והכוכבים משתחווים אליו אחיו אינם אומרים דבר. יעקב אביו, לעומתו גוער בו: "וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה" (שם, שם 10). כאן טמון הבדל מהותי, ההבדל שבין שתיקה לבין תוכחה. אחיו של יוסף בוחרים בדרך הכנות, אך מפחדים מהעימות עמו. לכן הם אינם משבחים אותו על חלומו, אלא נותרים בשתיקתם. יעקב, לעומתם, בוחר להתעמת עם יוסף, הוא לא מוותר על הנסיון לחנך ולהשפיע, הוא בוחר לא להתמסר לרגשות הקנאה והניכור.

מעט מאוחר יותר, יוסף יוצא לבקש את אחיו. הם רואים אותו מתקרב ואינם אומרים לו דבר, הם מדברים ביניהם, אך אינם אומרים לו מילה: "וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ: וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא: וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו" (שם, שם 18-20). המשך הסיפור ידוע, יוסף נמכר לישמעאלים ונלקח מצרימה, ויעקב חושב שחיה רעה טרפה את בנו. שנים של סבל, אבל וייסורים יעברו על המשפחה.
קריאה מדוקדקת בפסוקים מראה שאחיו של יוסף אינם מחליפים איתו אפילו מילה אחת. המקרא לא מתאר לנו מילה אחת של תקשורת בין אחיו של יוסף לבינו עד שייפגשו במצרים, שנים רבות לאחר מעשה המכירה. השתיקה הלכה והעמיקה והפכה לניכור. חוסר היכולת לתקשר הפך לחוסר היכולת לגלות אמפטיה. השתיקה הפכה לריחוק שהפך לניתוק.

בספר ויקרא אנו מצווים: לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ, הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ, וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא (י"ט, 17). דרכה של התורה איננה שתיקה וניכור, אלא תוכחה ודיבור. כאשר אנו מפחדים לשוחח עם אחינו, ומעדיפים "לנתק מגע", כדי לשמור על שלום בית, אנחנו מוותרים על האחווה, על המשפחתיות, על הסיכוי לשיחה. אנחנו מוצאים את עצמנו במעגל של אלימות ושל שקרים. הפרשה הכאובה של יוסף ואחיו מזכירה לנו לא לוותר על השיחה ועל התקשורת בין אחים – גם אם אנחנו לא מסכימים, כי אחרת נגלה שבאמת נגמרו לנו המילים.

שבת שלום