הדרשה השבועית

ואתחנן

מי ומי העומדים

הרב יהורם מזור

פרשת ואתחנן, הפרשה השנייה של ספר דברים, מכילה על-פי המסורת, את נאומו הגדול והמסכם של משה רבנו. לפני שהוא עולה להר נבו, להשקיף על הארץ המובטחת אשר אליה לא יבוא, מסכם משה את השנים בהן הנהיג את העם, את מצוות ה' אשר קבל העם בסיני ובמהלך הנדודים במדבר, ונפרד מהעם. משה מפציר בעם לזכור לעד את מעמד סיני, אותה חוויה מיוחדת בה זכו להתגלות אלוהית. כך אנו קוראים בפרשה:

רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ: יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אלהֵיך בְּחֹרֵב בֶּאֱמֹר ה' אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן: וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן... וַיְדַבֵּר ה' אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל )דברים ד, ט-יב).

כשם שבחג הפסח אנו מצווים על מצוות "והגדת לבנך", כך בפסוקים אלה מצווה משה את העם להעביר את המחזה המיוחד והחוויה הייחודית של מעמד הר סיני מדור לדור, וזאת כדי להבטיח שיקיימו לדורות עולם את מצוות ה' שנצטוו בהן באותו המעמד.

התלמוד, בקידושין, לומד מפסוקים אלו עקרונות המשכיות חשובים: תניא: 'ולמדתם אותם את בניכם' אין לי אלא בניכם, בני בניכם מנין? ת"ל 'והודעתם לבניך ולבני בניך'. אמר רבי יהושע בן לוי כל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני שנאמר 'והודעתם לבניך ולבני בניך' וסמיך ליה 'יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב' (בבלי קידושין ל).

האמורא הארץ ישראלי ר' יהושע בן לוי, שחי במאה השלישית לספירה, רואה בתופעה המיוחדת של סב המלמד את נכדו תורה, שחזור של מעמד הר סיני. אפשר לפרש את דבריו של ר' יהושע כך: על אף שלא היה במעמד הר סיני, הרי כשלומד הנכד מפי סבו – מעלה עליו הכתוב כאילו הוא, הנכד, קיבל בעצמו מסיני. דרך אחרת להבנת הדברים היא שהסב המלמד את נכדו תורה, זה הזוכה להעבירה לא רק לדור ילדיו אלא גם לדור נכדיו, הוא שזוכה להגשים את שנאמר במעמד הר סיני: "אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן". הסב מתחבר לשרשרת הדורות ומחבר אליה את זרעו אחריו, לכן נאמר עליו שכאילו קיבל את התורה במעמד הר סיני.

בימי הביניים, מפרש ר' משה בן נחמן - הרמב"ן את דברי משה כפשוטם, ואף רואה בהן מצווה ממשית:

הכתוב הזה לפי דעתי מצוות לא תעשה, הזהיר בה מאד, כי כאשר אמר שניזהר בכל המצות ונשמור החוקים והמשפטים לעשותם, חזר ואמר רק אני מזהירך מאד להישמר ולשמור עצמך מאד מאד לזכור מאין באו אליך המצות, שלא תשכח מעמד הר סיני מכל הדברים אשר ראו שם עיניך הקולות והלפידים את כבודו ואת גדלו ודבריו אשר שמעת שם מתוך האש, ותודיע כל הדברים אשר ראו עיניך במעמד הנכבד ההוא לבניך ולבני בניך עד עולם. ופירש הטעם כי השם עשה המעמד ההוא כדי שתלמדו ליראה אותו כל הימים ואת בניכם תלמדון לדורות עולם, אם כן עשו אתם ככה ואל תשכחו אותו. והנה קודם שיזכיר הדברות שנאמרו שם [בהמשך הפרשה], הזהיר במצות לא תעשה שלא נשכח דבר מן המעמד ההוא ולא נסירהו מלבנו לעולם, וצווה במצוות עשה שנודיע בו לכל זרענו מדור לדור כל מה שהיה שם בראיה ובשמיעה [הכתיב המלא הוא תוספת שלי י.מ].

מדברי הרמב"ן אנו לומדים כי יש בפסוקים אלה שתי מצוות: מצוות לא תעשה האוסרת, לאורך כל הדורות, לשכוח את מעמד סיני; ומצוות עשה המחייבת לדורות להודיע, דור לדור אחריו, את גודלה של החוויה שעברו בני ישראל בעת ההתגלות בסיני. ציווי זה הוא אכן יסוד מרכזי באמונתנו לאורך הדורות.

נוכל ללמוד כי קיום מסורת ישראל תלוי בחוזקו של קשר המשפחתי מדור לדור. הסבים והסבתות שלי לא זכו לחיות אתנו, הנכדים. אך כיום, לשמחתנו, זוכים סבים וסבתות רבים, ואני בתוכם, לממש את ההזדמנות להעביר לדור נכדינו את המסורת המצויה ברשותנו. כך אנו מקיימים בפועל את הנאמר: "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ, יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אלהֵיך בְּחֹרֵב".

שבת שלום