הדרשה השבועית

במדבר

עם ישראל למחנותיו ודגליו

הרבה מירה רז

בפרשה זו נמצא תיאור של עַם ישראל, ערוך ומסודר, למחנותיו וּדגליו, בעת שחנו במדבר. המערך/הסדר הזה היה כה מרשים עד שבלעם לא יכול היה לעצור בעצמו ואמר: "מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל" (במדבר, כ"ד 5).

ברצוני להתיחס לסדר זה כאל דימוי למהות קיומו של האדם: בלב המערך של שבטי ישראל היה ארון הברית עם הכפורת שעליה שני הכרובים היוצרים בחיבור כנפיהם פתח אל הנסתר, משם היה הקול מתדבר אל משה.

הציווי "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות, כ"ה) מלמד שמטרת המקדש להביא את קיומו של אלהים לתודעת האדם, שישכון אלהים בליבו פנימה, ואז, יש לקוות, יעשה האדם בחירות כאלה שתהיינה ראויות למי שהוא בן-בריתו של הקב"ה, לשותף שבצלמו הוא נברא.

ליבו של המשכן, המקום הפנימי ביותר בו, היה מקומו של ארון הברית, שנקרא "קודש הקודשים". בתוכו היו שני לוחות הברית שעליהם חקוקים 'עשרת הדיברות', או 'עשר הדברים', שהם היסודות הרוחניים-החברתיים לקיומו של כל אדם וכל חברה מתוקנת. להכנס אל 'קודש הקודשים' פירושו להכנס לפני ולפנים, אל המקום הפנימי ביותר.

העובדה שלבו של הסידור המרשים של מחנה שבטי-ישראל היה "קודש הקודשים" מכוונת אותנו אל התובנה שבני האדם בכלל, ועם ישראל בפרט, הינם שותפיו של אלהים בעולם הזה. בני-ברית. ומכאן אל התפילה שהלוואי וליבנו, מרכז הוויתנו, כבני אדם, כקהילה וכחברה – יהיה גם הוא תמיד מרכז של הקשבה לקול הבורא, למען תיקון עולמו – עולמנו. שנשמתנו תשעבד את נפשנו וניצור מציאות של אחדות הניגודים ושל שלום.

מארבע צדדיו של ארון הברית היו מסודרים שלושה שבטים בכל צד, כאשר לכל שלושה יש קודקוד מוביל. ארבעת הקודקודים היו: במזרח – יהודה , בדרום – ראובן , במערב – אפרים , ובצפון – דן . מסביב למשכן חנה שבט לוי למשפחותיו.

הבה נלמד ונתברך ממדרש הַשֵם של השבטים המובילים ("מדרש שֵם" הינו פרוש של שֵם בדרך שיש בה קירבה אטימולוגית [שורש דומה] או פונטית בין השם ובין הדרשה):

מיהודה "...הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת-ה'--עַל-כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ, יְהוּדָה" (בראשית, כ"ט 35) ניקח את תכונת ההודיה, שהיא בשני תחומים: בראש ובראשונה להודות על מה שיש, ואף פעם לא להרגיש מסכנים, וחשוב לא פחות (ואולי יותר) להודות על האמת, מה שמאפשר תיקון ושינוי, ואז "יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ; יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ" (שם, שם 8) כפי שברכו יעקב אביו. יהיה שינוי לטובה!

מראובן: "...רָאָה ה' בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי" (שם, כ"ט 32) ניקח את היכולת להפוך עוני במובן של חסר להתבוננות מעמיקה, להפקת לקחים ולבניה חדשה. ראו – בן ! ראו – בנינו משהו חדש!

אפרים "...כִּי-הִפְרַנִי אֱלֹהִים, בְּאֶרֶץ עָנְיִי" (שם, מ"א 52) מלמד אותנו שגם אם להפרעות ולמכשולים קוראים 'פרעה' , נוכל לקחת את מקום העוני והחֶסֶר ולהפוך אותו למקום של הפריה ופיריון.

ודן "...דָּנַנִּי אֱלֹהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן לִי בֵּן" (שם, ל' 6) שנבין שבכל דִין, שהוא מצב של קושי וסבל ותקיעות – טמון גרעין של שינוי שרוצה להתגלות, לפרוח ולצמוח. שנשתמש בכל מצב של דין מקפח הגורם לעוולות - לבניין של פלורליזם ושלום, דין של משפט וצדקה.

נתאר לעצמנו שכל המערך הזה, המסודר לתפארת, היה נע כגוש אחד בנתיב המסע במדבר, כשלפניו עמוד הענן ביום שהופך לעמוד האש בלילה – להראות להם את הדרך. וכשחנו לא הופר הסדר.

היה או לא היה? מה זה משנה? לאמונתי – היה, אבל למי שלא מאמין ישנם כאן סמלים וידע בוני-תודעה כזו, שהעולם והאדם יכולים רק להתברך בה.

שבת שלום ומבורך